בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הכיר בשבוע שעבר בנסיבות חריגות כי אירוע מוחי שאירע לבוחן נשק בצה"ל ואיש קבע נגרם כתוצאה מ"דחק נפשי חריג" שהתעורר בשיחת טלפון בבסיס, כך נקבע לאחר מאבק משפטי. זאת, בעקבות קביעת מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין כי אכן קיים קשר סיבתי בין שיחת הטלפון לאירוע המוחי. בעקבות זאת, הכיר המוסד לביטוח לאומי לבסוף באירוע המוחי כ"פגיעה בעבודה".

התובע, ששירת כבוחן נשק בבסיס בדרום היה אחראי לתקינות ואחזקת הנשקים. האירועים שהובילו לאירוע החלו לפני כ-4 שנים לאחר שהוביל פרויקט שיקום מאומץ, שבמסגרתו עמלו הוא וצוות של כ-200 חיילי מילואים במשך כשנה וחצי לשקם ולהחזיר לכשירות מבצעית כ-4,000 נשקים שהיו חלודים ומאוחסנים במחסני חירום. זו הייתה עבודת כפיים קשה וסיזיפית בתנאים לא פשוטים, שהסתיימה בהצלחה ובצליחת ביקורת מטכ"לית.

זמן קצר לאחר סיום הפרויקט, נודע לבוחן הנשק כי מתוכנן להוציא חלק מהנשקים הללו, כ-400 מהם, לשימוש באימון שגרתי של גדוד מילואים. מבחינתו, צעד כזה משמעותו שכל עבודת השיקום המאומצת תרד לטמיון, שכן ידע כי הנשקים ידרשו עבודת הכשרה חוזרת וממושכת. הוא התנגד נחרצות למהלך ופנה למפקדיו בבקשה לשנות את ההנחיה, תוך שהוא מציע לחילופין למשוך את הנשקים מבסיסי אימונים פיקודיים מתוך תקווה כי התנגדותו תשנה את רוע הגזֵרה.

בבוקר למחרת סביב השעה שמונה, הגיע הרגע המכריע. בוחן הנשק קיבל שיחת טלפון מבוחן נשק חטיבתי, שסיפר לו כי קיבל הנחיה להורות על משיכת הנשקים ממחסני החירום לשימוש באימון – זאת חרף עמדתו והתנגדותו הנחרצת. על פי עדותו, מיד כששמע את הדברים, חש גל חום בכל הגוף, כאבים חזקים בעורף, כאב ראש חד וחזק בצד ימין, וקושי לדבר, כשהכאב הלך והחמיר עד שהרגיש כאילו "חפץ זר ננעץ בראשו ומסתובב". לאחר מכן, הבחין בכתם שחור בעין שמאל. הוא פונה במהרה למיון, שם אובחן כי לקה באירוע מוחי.

לאחר הגשת התביעה על ידי עו"ד אלישר פיינגרש ממשרד מקרמן טומשין ושות', המוסד לביטוח לאומי טען כי אין קשר סיבתי בין שיחת הטלפון לאירוע המוחי, וכי אין לראות בשיחה כ"אירוע חריג". המוסד טען כי שגרת עבודתו של בוחן הנשק הייתה רווית לחץ ועומס, וכי כעסו נבע מחוסר רצון לבצע את עבודת השיקום בשנית. עוד טען המוסד כי הלחץ הנפשי נבע מסיבה אחרת – הדחתו למועמדות להעלאת דרגה ובנוסף, נטען כי בוחן הנשק סובל מיתר לחץ דם ועישון כבד שאף הם תרמו לאירוע המוחי.

השופט יעקב אזולאי מבית הדין לעבודה, דחה את טענות הביטוח הלאומי תוך שהוא קובע כי יש לראות בשיחת הטלפון כ"אירוע חריג" בחווייתו הסובייקטיבית של בוחן הנשק. הוא הדגיש את סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון להופעת תסמיני האירוע המוחי, וקבע כי התשתית הראייתית שהוצגה תומכת בכך שהבשורה גרמה לדחק נפשי חריג. בית הדין הורה על מינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי. לאחר שמומחה רפואי קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי, הכיר המוסד לביטוח לאומי לבסוף באירוע כפגיעה בעבודה.