משרתי קבע רבים שנפגעו בשנתיים האחרונות בעקבות הלחימה מגלים לתדהמתם שאינם מוכרים כנכי צה"ל ואינם מקבלים זכויות מלאות כמו חיילי חובה או מילואים. איש קבע שנלחם שכם אל שכם עם חייל בשירות חובה ושניהם נפגעו או פיתחו מחלה דומה – דינם יהיה שונה: הראשון יופנה לביטוח הלאומי, ואילו השני יטופל על ידי משרד הביטחון.

ההבדל בין השניים מתבטא בהיקף התגמולים, מעטפת הטיפולים וההטבות, שלהם זוכים מי שמוכרים על ידי משרד הביטחון ומטופלים באגף השיקום, לעומת אלה שמטופלים במסגרת הביטוח הלאומי כנפגעי תאונות עבודה.

העיוות החמור נגרם בשל תיקון לחוק הנכים משנת 2017, שקובע כי רק פגיעה ייחודית לאופי השירות הביטחוני תוכר ותטופל על ידי משרד הביטחון וכן "חבלות שירות" ו"מחלות שירות" (מתוך רשימת מחלות המנויות בחוק, אשר בפועל – אינה מונה כמעט אף מחלה).

כך יוצא למשל, שנגד שזיווד את הטנקים לקראת יציאה למלחמה בצפון, סובב את הברך ונגרם לו קרע במניסקוס יופנה לביטוח הלאומי, כי האירוע כביכול לא קרה במהלך הלחימה עצמה אלא בהכנות לה. גם מג"ד שחזר מהקרב עם סוכרת או מחלת פיברומיאלגיה שהתפרצה עקב הסטרס בקרב – לא יוכר.

המקור ל"עוול" הוא ועדת גורן, בראשות השופט בדימוס אורי גורן, שהוקמה במטרה לצמצם את מעגל הזכאים לפי חוק הנכים ולהותיר במעגל הזכאים את מי שנפגע עקב תרומתו הייחודית למדינה ולחברה, תוך הבחנה בין נסיבות "אזרחיות" לנסיבות "ייחודיות לשירות הצבאי". המטרה הייתה שמי שעובד בעבודה שיש לה מקבילה באזרחות  לא יגיע למשרד הביטחון אלא לביטוח הלאומי, כמו נפגעי עבודה.

עד אותו תיקון 29 שנכנס לתוקפו בשנת 2017, כל משרת בשירות ביטחון שנפגע עקב השירות טופל על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון, גם כאשר דובר בפגיעה בעלת אופי אזרחי לחלוטין, ללא כל מאפיין ייחודי לשירות ביטחוני.

אלא שהלחימה בשנתיים האחרונות מחדדת את האבסורד שמעוגן היום בחוק, ופוגע באנשי הקבע אשר כאמור סובלים ממחלות על רקע אירועי הלחימה. עדות לכך היא ריבוי השאלות המשפטיות שעלו במהלך השנתיים האחרונות באתר הפורמים המשפטיים din.

כך למשל, קצין בקבע שלחם בעזה, שאף עשן ופיתח אסטמה – לא יוכל להיות מוכר במשרד הביטחון על אף אופייה הצבאי המובהק של הפגימה, שכן אין מדובר ב"מחלת שירות" בהתאם לתיקון לחוק, בעוד חברו המילואימניק, שאף נמוך ממנו בדרגה – יוכר אוטומטית על ידי אגף השיקום ויקבל טיפולים. גם אם הקצין פיתח מחלת נפש שאינה מסוג PTSD, שכידוע יכולות להתפתח אף הפרעות נפשיות אחרות עקב סטרס נפשי- הוא לא יזכה להכרה במשרד הביטחון, כך שעיקר תכליתה של ועדת גורן- להכיר דווקא באלו שנסיבות פציעתם היא "ייחודית לשירות הצבאי", אינה מיושמת בפועל.

מדובר בפער אדיר בזכויות. מי שמוכר על ידי משרד הביטחון ייהנה מאיחוד נכויות אוטומטי של פגימות גם אם התרחשו באירועים נפרדים. למשל, אם חייל קיבל 15% על ברך ו־10% על גב, בשל שני אירועים שונים, יהיו לו 24% נכות (חישוב משוקלל), והוא יקבל קצבה. לעומת זאת, בביטוח הלאומי אין איחוד נכויות אוטומטי, כך שעל אותו מקרה עם אותן פגיעות יקבל הנפגע שני מענקים ולא יזכה לקצבה לכל החיים.

הדבר אבסורדי אף יותר כאשר איש הקבע עקב אותו אירוע לוקה בשתי פגימות שונות- מחלה וחבלה. אז נעשה פיצול של הפגימה, הגם שמדובר באותו אירוע, כאשר חלקה מנוהל בביטוח לאומי, וחלקה במשרד הביטחון. כך למשל, איש קבע שעשה תאונת דרכים בפעילות מבצעית, וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה בגב, בצוואר והתפתחה לו תסמונת פיברומיאלגיה, הגב והצוואר יוכרו במשרד הביטחון ואילו הפיברומיאלגיה תידון בביטוח לאומי, כך שאיש הקבע לא יזכה לקבל זכויות מלאות בשל הנכות הכוללת הגדולה עקב אותה פגיעה (שכאמור הצטברות של הפגימות מלמדות על גודל הנזק).

בנוסף, נכים שמטופלים באגף השיקום של משרד הביטחון, במידה ונכותם מגיעה לקצבה חודשית (ואף טרם ההכרה ועם הגשת התביעה) זכאים לטיפולים רפואיים, כגון פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפולים נפשיים, תרופות שמגיעות עוד הבית ועוד. זאת ועוד, קיימות הטבות מיוחדות המוענקות לנכי צה"ל בלבד כגון לימודים חינם (תואר ראשון ושני), סיוע ברכישת רכב (אם מגיעים לאחוזי נכות מסוימים), הנחה במס רכישה, הנחה בארנונה, השתייכות לארגון נכי צה"ל, שייכות לארגון "חבר", ועוד הטבות שאינן קיימות במסלול נפגעי עבודה בביטוח הלאומי.

הכותבת היא שותפה במשרד עו"ד מרקמן טומשין ושות'