מה ההבדל בין נכות כללית לנכות שהינה תוצאה של תאונת עבודה בביטוח הלאומי?

א. נכות רפואית מצטברת, העולה על רף מסוים (משתנה בין 40% ל- 60% בהתאם לפרמטרים שונים).
ב. כי בנכות פהוגעת בכושר התעסוקתי ברמה של 50% ומעלה (או בכושרה של תובעת שהיא עקרת בית, לבצע תפקידי עקרת בית במידה כזו).
ג. כי הלכה למעשה הכנסתו מעבודה אינה עולה על רבע מהשכר הממוצע במשק או כי הכנסתו פחתה בלמעלה מ- 50% ביחס להכנסתו מעבודה טרם הנכות.

רק בהתקיים כל התנאים האלה זכאי תובע בתגמולי נכות כללית. שיעור התגמול נקבע בהתאם לשיעור אי הכושר שנקבע, עד כ- 2,200 ₪ לחודש ואינו תלוי בשכרו של הנפגע לפני התאונה

מנגד נכות עקב תאונת עבודה מחייבת להוכיח כי הנכות ארעה בשל העבודה. במידה שכך, קמה זכות לתגמול, החל מנכות בשיעור 9% ומעלה. נכות עד גובה של 19% מזכה במענק חד פעמי ונכות של 20% ומעלה מזכה בגמלה חודשית.

שיעור המענק או הגמלה תלויים בשכר העובד ערב הפגיעה בעבודה. ככל שהשכר היה גבוה יותר הפיצוי גבוה יותר. הזכות לגמלת נכות מעבודה קמה אף אם העובד ממשיך בעבודתו ואפילו אם שכרו לא נפגע כלל.

שיעור המענק או הגמלה תלויים בשכר העובד ערב הפגיעה בעבודה. ככל שהשכר היה גבוה יותר הפיצוי גבוה יותר. הזכות לגמלת נכות מעבודה קמה אף אם העובד ממשיך בעבודתו ואפילו אם שכרו לא נפגע כלל.

הנפגע מתאונת העבודה/מחלת מקצוע יהיה זכאי למענק חד פעמי אם נקבעו לו אחוזי נכות צמיתים (קבועים) בין 9% ל- 19%. גובה מענק הנכות מחושב בהתאם לאחוזי הנכות שנפסקו לו.

נוסחת החישוב למענק נכות הינה:

מענק הנכות 43 = חודשים × 75% × שכר בשלושת החודשים האחרונים

לדוגמא: עובד שנפסקו לו 10% נכות והוא הרוויח לפני התאונה שכר ממוצע של 10,000 ש"ח ברוטו בחודש, יקבל מענק בהתאם לנוסחא כדלקמן:

32,250₪=10%×75%×10,000