תביעה ייצוגית נגד הטרור

להלן הכתבה כפי שפורסמה באתר "ישראל היום"

שום דבר בדרך לפגישה עם עו"ד גבי מירון לא הכין אותי להיקף ולעוצמה של הסיפור המסתתר מאחורי הפעילות שלו. בג'ינס וחולצה מכופתרת ברישול, מירון לא נראה כמי שמנהל מערכה משפטית חובקת עולם נגד ארגוני טרור ומדינות עוינות, אבל מהר מאוד הפער בין המקום שבו אנו משוחחים – משרד בבניין משרדים סטנדרטי בתל אביב – לבין הנושאים שעולים בשיחה, סוחף ומצית את הדמיון. הוא מספר לי על המדינות הרבות שבהן פועל משרדו – באמצעות סניפים ושיתופי פעולה בקרוב לעשר מדינות – כדי לתבוע צדק עבור קורבנות הטרור, ועל השיטות הנכלוליות שנוקטים אלו המשתפים פעולה עם הפושעים.

הפגישה שלנו מגיעה על רקע תביעת ענק שהגיש לאחרונה מירון יחד עם שותפו הישראלי, עו"ד גיל ממן, נגד הבנק הערבי, שעליה פורסם ב"ישראל היום". התביעה מבוססת על תביעה דומה שהוגשה בארה"ב, ובמסגרתה הוסכם על הסדר פשרה שכלל רק את התובעים בעלי האזרחות האמריקנית. היתר, 1,132 בעלי אזרחות ישראלית, מגישים כעת את התביעה בישראל על סך 20 מיליארד שקלים.

ללמוד את הטרור מהשורש

מירון (68) נולד בשיקגו למשפחה יהודית־אמריקנית סטנדרטית. בגיל צעיר מאוד פיתח זיקה לישראל ואף שהה בה לא מעט, אולם על אף הציונות הבסיסית שהיתה טבועה בו, הקריירה לקחה אותו למקומות אחרים, ובשנות ה־80 וה־90 עסק בעיקר במשפט המסחרי, חברות מיסוי וכדומה. בסוף שנות ה־90 הוא ושותפו פירקו את החבילה: השותף הלך לנגן ג'ז, ומירון מצא עצמו בצומת דרכים בדיוק כשפרצה האינתיפאדה השנייה.

"תמיד היתה לי, גם כשהייתי צעיר, את המוטיבציה למצוא מקום כזה או אחר ללחום בטרור", הוא מספר, "עם פרוץ האנתיפאדה אמרתי לעצמי שחייבת להיות דרך כלשהי שעורך דין יכול לתרום. ביקשתי לחבר את הקו שבין הנפגעים והקרבנות לבין אלו שמממנים ושמנסים להרוויח מהטרור. למדתי את החומר, קראתי הרבה על חמאס ושלוחותיו, וככל שהעמקתי הבנתי שמדובר ברשת עולמית, לא שונה מעסקים אחרים. זה פשוט עסק אחר, עסק של טרוריזם, אבל יש לו את כל האלמנטים: יש להם רכש, יש להם גיוס, יש להם מה שהם קוראים דעווה – תעמולה ושיווק, יש להם מימון וגם מוצר, שהוא להרוג אנשים במעשי טרור".

בעצם לא היה לך רקע של ממש בנושאי אסלאם, טרור והמזרח התיכון. 

"היה לי ידע די בסיסי, אז מצד אחד התחלתי ללמוד על חמאס, על חיזבאללה, על ג'יהאד אסלאמי, אל־קאעידה ואחרים, והג'יהאד העולמי בכלל, ומצד שני התחלתי לחפש אילו חוקים יש בכל זה. לקח לי כשנתיים להבין את התחום ובינתיים גם היה את הפיגוע ב־11 בספטמבר, כך שהעולם כבר זז לכיוון הזה.

"עסק של טרור". עו"ד מירון // צילום: יהושע יוסף

"החלטתי להקים יחידת מחקר לנושא ובאתי לארץ לחפש אנשים מתאימים. הבנתי שהשפות העיקריות שנצטרך זה ערבית ופרסית וחשבתי שפה בארץ אני יכול למצוא אנשים שאפשר לסמוך עליהם בשפות האלה. היו לי גם מעט מכרים שהתקדמו בכל מיני מערכות בטחוניות וזה עזר לי בשלב הראשוני. בין היתר הכרתי את ד"ר ראובן פז ז"ל, שהיה ראש אמ"ן מחקר. הפכנו להיות חברים מאוד טובים והקמנו יחידת מחקר, לא לטרוריזם עצמו, אלא לכל התשתית. במקביל התחלתי לשתף פעולה עם אחרים שעסקו בתביעות כאלה – היו מעטים, אבל היה חסר להם את הידע המקצועי שאנחנו התחלנו לגבש".

אחד המקרים המפורסמים שבהם נתקל מירון בתחילת דרכו בתחום היה התביעה נגד "הולילנד פאונדיישן", עמותת גיוס כספים אמריקנית של ארגון חמאס. "לעורכי הדין שעסקו בתיק לא היתה שום יכולת להתמודד עם החומר", הוא אומר, "למשל הם קיבלו 20 אלף מסמכים שנלקחו ממשרדים של הקרן אבל הכל בערבית וצריך לתרגם. אז הבאתי את ראובן פז (איש שירותי הביטחון הכללי לשעבר) לשיקגו ושנינו ישבנו שבוע ימים ועברנו על המסמכים ומצאנו מה יכול להיות רלוונטי.

"הרקע לתביעה היה פיגוע ירי ב־1996 בשומרון שבו נהרג דייויד בוים. אחד הקשיים היה להוכיח שהמחבלים הם פעילי חמאס. זה בתקופה לפני שהכל פורסם באינטרנט והארגונים היו מקבלים אחריות. אז היו מחלקים פלאיירים בכפרים. אז שלחתי את החבר'ה שלנו והלכנו לארכיון של מרכז דיין וחיפשנו המון עד שמצאנו פלאייר. זה היה הראיה הבלעדית שניצחה את התיק. בלי זה התיק היה נופל, וזה אחד מהניצחונות הראשונים שלנו". בסופו של דבר, נפסקו להוריו של בוים בסיום המשפט פיצויים בסך 156 מיליון דולר, שלא שולמו מעולם לאחר שהקרן פשטה את הרגל.

"פקידים זייפו העברות"

הרעיון לתבוע את הבנק הערבי עלה אצל מירון בשנים שבהן היה הרבה על הקו תל אביב־שיקגו ונחשף לדיווחים התכופים על הפיגועים בישראל. "זיהינו את העניין של הוועדה הסעודית שגייסה כספים לתמוך באינתיפאדה, וניסינו לחשוב איך לפעול נגדה", הוא מסביר, "נחמה אלוני, שהיתה ראש הדסק של מימון טרור בינלאומי של השב"כ בדיוק פרשה והצטרפה אלינו, ויחד התחלנו לבדוק אילו בנקים קשורים בזה.

אוסאמה בן־לאדן // צילום: אי.אף.פי

היו כמה, אבל המרכזי שבהם היה הבנק הערבי. קיבלנו גישה לחומרים שהוחרמו במבצע חומת מגן, ניתחנו אותם במשך כשבע שנים ועל בסיס זה הגשנו בסוף את התביעה. מכיוון שמדובר בתביעה ענקית, עשינו כמה חיבורים עם משרדים פליליים בארה"ב והגשנו את התביעה הראשונה, שבה לקחו חלק 500 אזרחי ארה"ב ו־6,000 לא־אמריקנים, כמעט כולם ישראלים".

התביעה בארה"ב הסתיימה בפשרה לפני כשנה – ללא התובעים הישראלים – כאשר הסכום שנקבע נותר חסוי במסגרת ההסכמות, אולם לפי ההערכות בכלי התקשורת מדובר בכמיליארד דולר. "זה מה שפורסם, וזה לא מדויק", מחייך מירון, "אבל אני יכול להגיד לך שהתובעים היו מאוד מאוד שבעי רצון".

ממן, שאחראי על הגשת התביעה בישראל ועמל עליה בשנה האחרונה, מצטרף אלינו ומוסיף: "כבר באפריל 2018, כשנמחקה התביעה של האזרחים הישראלים על ידי בית המשפט העליון בארה"ב, היה לי ברור כי נעשה הכל ונמשיך במאבק למען כל נפגעי הטרור. במשך שנה וחצי עמלתי בשיתוף פעולה עם משרד עורכי הדין מרקמן־טומשין על יצירת קשר עם הלקוחות, עדכון התיק שלהם והכנת כתב תביעה בן יותר מ־700 עמודים לצורך הגשתו לבית המשפט המחוזי בירושלים". בשבוע שעבר, כאמור, הוגשה התביעה, ומירון וממן סבורים שיש לה בישראל סיכויים טובים מאוד להצלחה, בעיקר על רקע הפשרה שהושגה בתיק האמריקני.

במסגרת הפעילות שלו עסק מירון גם בשינויי חקיקה ולובי בקונגרס האמריקני, במטרה להרחיב את סמכויות בתי המשפט גם למקרים שנעשו בחו"ל ולאירועי עבר. "בכל הפעילות שלי השתדלתי תמיד שתהיה תמיכה חוצת־מחנות בקונגרס, וזה הוכיח את עצמו", הוא אומר.

"הכל למען הנפגעים". עו"ד ממן // צילום: יהושע יוסף

"זה שנה שאני מנהל תביעה בשם קרוב ל־3,000 משפחות שכולות וחיילים אמריקנים שנהרגו או נפצעו בעיראק על ידי ארגוני טרור – אל־קאעידה וארגונים שיעיים שהוקמו על ידי איראן כמו חיזבאללה, באדר ועוד. תבענו גם את איראן ובנקים איראניים שדרכם העבירו כספים לכל הארגונים האלה, ויש לנו את הראיות. הגשנו תביעה נוספת נגד הבנקים האירופיים הגדולים ביותר בעולם בטענה שהם קשרו קשר עם איראן להעביר באופן בלתי חוקי מאות מיליארדי דולרים לאיראן, בניגוד לסנקציות האמריקניות".

איך מוכיחים דבר כזה?

"משרד האוצר האמריקני תבע אחד מהבנקים, הגיש אישום פלילי, וכל הבנקים – חוץ מאחד – נכנסו לפשרה ושילמו קנסות של מיליארדי דולרים. חלק מההסדר עם האוצר האמריקני כלל למעשה הודאה באשמה ופירוט של ההלבנה. זה הפך מבחינתנו בסיס לתביעה. איך למשל הם הלבינו? נאמר שאיראן מוכרת נפט, ומיליארד דולר נכנסים לחשבון כלשהו אבל אי אפשר להעביר את הכסף כי יש סנקציות, נכון? ואיפה החשבון נמצא? בבנק בלונדון. אז מה עשו? בכל ההעברות הבנקאיות של ה'סוויס טרנספר' (מערכת העברות בנקאיות בינלאומית) הם מחקו את השם של איראן, והכניסו את השם של עצמם. העבירו את הכסף כאילו מעצמם לעצמם, אבל בפועל זה הגיע לבנקים איראניים.

"בכל בנק שהיה מעורב בהעברת הכספים – בציריך או בפרנקפורט או בלונדון – הקימו יחידה מיוחדת והפיצו בכל הסניפים בעולם, חוץ מניו יורק, שכל העברה לאיראן לא תיכנס למערכת האוטומטית ויש לשלוח אותה באופן ידני לקבוצה. פקידי היחידות האלו לוקחים את הניירות, בודקים אותם אחד אחד, משנים את הרישום של יעד העברת הכסף ומזינים את זה ידנית למערכת. הם עשו את זה לא רק עבור איראן, אלא גם בשביל סודאן, סוריה וצפון קוריאה, אבל איראן זה כמובן בסדר גודל הכי משמעותי. בסך הכל עשינו חישוב והגענו ליותר מ־800 מיליארד דולר שהם הלבינו, שלפחות 60 אחוזים מזה הגיע לאיראן".

אלו סכומי עתק. 

"אבל זה רק קצה הקרחון. כי הבנקים, נוסף על כל מה שאמרתי, העמידו גם ערבויות בנקאיות על כל הרכש של איראן. לא כל הכסף הזה הלך למטרות צבאיות, ומצד שני, מיליארדים רבים הלכו לאמל"ח ולפעולות טרור".

המטרה הבאה: הסחר בנשים

תביעה נוספת שבה עסק מירון נוגעת לפיגוע בשגרירות ארה"ב בניירובי, בירת קניה ובדאר א־סלאם, בירת טנזניה. מדובר בשני מקרים שבהם משאיות תופת נכנסו למתחם ובהם 224 נרצחו ונפצעו יותר מ־5,000. גם כאן, הצעד הראשון היה מחקר, שבו התברר הקשר של אל־קאעידה לפיגועים, ויותר מזה – של אל־קאעידה לאיראן. ב־1991, על רקע מלחמת המפרץ והמעורבות האמריקנית בסעודיה, הורחק בן־לאדן מהמדינה והוא הגיע לסודאן.

"למה סודאן? כי בדיוק בסודאן היתה מהפכה ולאחד מאנשי הדת שם, חסן א־תורבי, היה רעיון לאחד את כל העולם המוסלמי תחת אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית סלפית קיצונית", מסביר מירון, "הוא הקים קונגרס של המדינות האסלאמיות התומכות בטרור. הארגונים הפלשתיניים כמובן הגיעו לשם, גם איראן, גם חיזבאללה, גם אוסאמה בן־לאדן, ונוצר קשר בינו לבין משמרות המהפכה. יש לנו את הראיות שהוא טס לטהרן לפגישות והאיראנים גם כן הביאו להם תצלומי אוויר ומפות. היתה ביניהם הסכמה שחיזבאללה ילמד את אל־קאעידה איך לפוצץ את השגרירות האמריקנית בניירובי, כמו שהם עשו פעמיים בלבנון. הוכחנו את כל זה במשפט, בין השאר על ידי עדות של הטייס לשעבר של המטוס הפרטי של בן־לאדן שתיאר את הנסיעות הללו".

איפה התביעה הזו עומדת?

"המשפט לקח שנים ארוכות, הגענו בסוף לפסק דין ואז לקחו עוד שלוש שנים ארוכות להוכיח נזק. היו 607 לקוחות, וכל אחד צריך לעבור ועדה ולהביא חוות דעת רפואיות וכדומה. ב־2017 קיבלנו פסק דין של סך כל הלקוחות בגובה 8.6 מיליארד דולר. זה כרגע נמצא בערעורים על חלק מהסכום שנוגע לפיצויי עונשין ואמור להיערך דיון בשבועות הקרובים בבית המשפט העליון. גם התובע הפדרלי בצד שלנו ואני מאמין שיהיה בסדר".

אבל מאיפה הכסף? איראן לא מביאה את הכסף סתם. 

"עד עכשיו מצאו כסף של איראן בבנקים, בכל מיני מקומות, והצליחו לגבות מטהרן 3 מיליארד דולר מזומן. בנוגע לתביעה שלי, חלק נוכל לקבל מתוך הסכומים ששילמו הבנקים שהפרו את הסנקציות לאוצר האמריקני, שעברו לקרן מיוחדת לפיצוי קרבנות. אלו שיש להם פסקי דין קיבלו 2.25 מיליארד דולר מהקרן, ואוטוטו יקבלו עוד איזה מיליארד ומשהו. סכום נוסף צפוי להתקבל במסגרת מגעים עם ממשלת סודאן, שעברה חילופי שלטון לאחרונה ורוצה לצאת מרשימת המדינות תומכות הטרור. שבנו עם סנאטורים ועם אנשי מחלקת המדינה כדי לוודא שהנושא לא יורד מסדר היום. ראש ממשלת סודאן היה בוושינגטון, ובגלל העבודה שלנו בקונגרס לא היתה פגישה אחת שנושא הפיצויים לקורבנות הטרור לא עלה. משרד המשפטים הוסיף לתנאים של סודאן לצאת מהרשימה, את תשלום הפיצויים, כך שאני אופטימי".

מה הלאה? איפה עוד אתה רוצה לפעול?

"הגשתי תביעה בצרפת עבור אלפי כורדים, שהם כולם מוסלמים, נגד שלוש חברות צרפתיות שאני לא יכול לפרט לגביהן בשל הוראות החוק המקומי שם. הטענה שלנו היא שהן עזרו לסדאם חוסיין לבנות נשק כימי. את המשפט הזה אנחנו עוד מנהלים. בסך הכל, כלל הלקוחות שלי הם בין 15 ל־16 אלף, מתוכם רק 3,000 אמריקנים.

"השאיפה שלי זה ללכת לקונגו, שם אני מעוניין להגיש תביעה בשם יותר מ־1,000 נשים קורבנות אינוס של חיילי האו"ם. יש לי באמת רצון להיכנס לכל נושא הסחר בנשים, עבדות. על הכוונת שלי גם אחת מהקרנות הכי גדולות בעולם ואחת מהחברות הכי גדולות בעולם שעזרו לדאעש, ופה יש לי יותר מ־1,000 לקוחות פוטנציאליים בצרפת, בבלגיה ובספרד.

"מעבר לכך אני הייתי במחנות פליטים של יזידים. דיברתי עם ראש העדה, ראיינתי מאה משפחות ויש נשים שדאעש מכרו אותן מאחד לשני. הם עשו שווקים כמו שבאמת רואים רק בסרטים. היתה במה עם נשים ומוכרים במכרז. כמה אתה משלם? כמה ההוא משלם? ואז הבעל שלה מגרש אותה, מקבל את הכסף, והיא עוברת למישהו אחר, ליום, לשבוע, לשישה חודשים, לשנה. אז נשים נמכרו מיד ליד וילדו ילדים שנלקחו בגיל 3 לצבא. דיברתי עם ילדים שהם בטיפול, אינם יודעים את שמם האמיתי, לא יודעים מאיפה הם, לא מדברים את השפה, שונאים את אמא שלהם כי היא כופרת, כי היא מאמינה בדת של יזידים. ילדים לגמרי במצב קשה. אז השאיפות שלי הן בכיוון הזה".

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד תביעות ייצוגיות, עו"ד נפגעי איבה, עו"ד נזיקין

כמו כן אנו מזמינים אתכם לקרוא את הכתבה העוסקת בתביעת נפגעי איבה

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא התחייבות מצידכם השאירו הודעה באתר או חייגו *8332