מהי תאונת עבודה בביטוח הלאומי?

מהי פגיעה בעבודה? 

השאלה הראשונה בה יש לדון הינה: מהי פגיעה בעבודה המזכה את העובד בקבלת תשלומים מן המוסד לביטוח לאומי ? 

חוק הביטוח הלאומי מכיר בשני סוגים של פגיעות בעבודה:  

א. תאונת עבודה.  

ב. מחלת מקצוע לרבות מיקרוטראומה . 

מהי תאונת עבודה? 

תאונת עבודה מוגדרת בחוק כ: "תאונה שארעה תוך כדי עבודה ועקב עבודתו של הנפגע אצל מעבידו או מטעמו". 

כלומר, על מנת שאירוע יוכר כתאונת עבודה עליו למלא אחר שלושה תנאים עיקריים: 

א. האירוע הוא תאונה.  

ב. תוך כדי העבודה.  

ג. עקב העבודה. 

מהי תאונה? 

תאונה הינה "אירוע חריג" שארע לעובד במהלך עבודתו. אם העובד לא יכול להצביע על אירוע חריג כזה – לא תוכר פגיעתו כ"תאונת עבודה". 

המקרים הבאים הוכרו ע"י המוסד לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה כ"ארועים חריגים": פציעה כתוצאה מפגיעה של מכונה אוטומטית, נפילה במהלך העבודה, תאונת דרכים במהלך העבודה, התמוטטות מבנה על העובד במהלך עבודתו, ואף ויכוח חריג שגרם להתרגזות מיוחדת, הרמת משא כבד ועוד. 

תוך ועקב העבודה: 

תנאי נוסף להכרה באירוע כתאונת עבודה הינו כי הפגיעה הגופנית נגרמה "תוך ועקב העבודה". כלומר העובד צריך להראות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע במהלך העבודה לבין הפגיעה הגופנית. 

העובדה כי הפגיעה הגופנית או המחלה של העובד התפרצו בזמן העבודה – תוך כדי העבודה – אינה מספקת. יתכן ומדובר במחלה רגילה של העובד שאין קשר בינה לבין האירוע החריג בעבודה, ובמקרה היא התגלתה במהלך שעות העבודה. העובד חייב להוכיח כי המחלה/פציעה ארעה "עקב" העבודה או "בגלל" העבודה. 

כך לדוגמא, אדם חולה לב עלול לסבול מהתקף לב אחרי שעות העבודה, במהלך סוף השבוע, או במהלך שעות העבודה. על מנת שהתקף הלב יוכר כתאונת עבודה יש להראות כי האירוע החריג בעבודה גרם להתקף הלב, וללא האירוע החריג לא היה נגרם לעובד התקף לב באותו זמן. 

תאונה בדרך לעבודה: 

כפי שציינו לעיל, תאונת עבודה תוכר רק אם ארעה תוך כדי העבודה. בשל כך התעוררה השאלה מה דינן של תאונות שאירעו לעובד בדרך לעבודה או בחזרה ממנה. 

חוק הביטוח הלאומי הרחיב את הגדרת תאונות עבודה גם למקרים אלו, וכלל בהגדרת "תאונת עבודה" גם תאונה שארעה לעובד תוך כדי נסיעה או הליכה מביתו לעבודה או חזרה. יודגש כי גם במקרה זה דורש החוק מהעובד להוכיח שהתאונה ארעה "עקב" אותה הליכה או נסיעה. 

אולם, אם ביצע העובד "סטייה של ממש" מהדרך הרגילה או ביצע הפסקה משמעותית בהליכה או בנסיעה – לא תוכר התאונה כתאונת עבודה. 

רשלנות העובד: 

הכלל קובע כי גם תאונה שארעה לעובד באשמתו, ברשלנותו או בגלל שהפר הוראה של המעביד תחשב כתאונת עבודה, ולא תפגע בזכויותיו של העובד כנגד המוסד לביטוח לאומי. 

המוסד לביטוח לאומי אינו בודק כלל מי אשם בתאונה. גם אם העובד הוא האשם הבלעדי בתאונה, בכך שלא קיים את הוראות הבטיחות של המעביד, יכיר בו המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה. 

לכלל זה קיים חריג במקרה של פגיעה קלה. אם כתוצאה מהפגיעה לא נגרמה לעובד נכות כלל או העובד היה באי כושר פחות מ- 10 ימים, אשמתו של העובד תגרום לביטול זכויותיו. אולם, אם כתוצאה מן התאונה לא יכל הנפגע לעבוד תקופה העולה על 10 ימים או נגרמה לו נכות לתמיד הוא יוכר כנפגע מעבודה אפילו אם התאונה ארעה באשמתו.