תיקון מס' 10 לחוק הספורט

בחודש אוגוסט 2016 נעשה תיקון לחוק אשר מקטין את היקף החובה המוטלת על איגודי הספורט ולפיו חובה זו לא תחול לגבי הספורטאים הבאים; 

1. ספורטאים המשתתפים בפעולת הספורט שמעסיק מארגן או תומך בה כפעילות נלווית לעבודה. 
2. ספורטאים המקבלים שכר חודשי בגובה שכר מינימום לחודש לפחות בתמורה להשתתפותם בתחרויות ספורט. 
3. תלמידים המבוטחים וזכאים לפיצוי מפוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים. 

הרציונל של התיקון לחוק הוא לנסות ולצמצם את ההוצאה עבור רכישת הביטוח, אשר יוצאת מכיסם הפרטי של הספורטאים אשר, טרם תיקון החוק, הייתה מוטלת לפתחם הוצאה זו. 

התיקון לחוק מסתמך על כך שאותם ספורטאים אשר נמנים על הרשימה הלוט אמורים לקבל פיצוי בגין פציעתם מגורם צד שלישי (בין אם ביטוח תאונות אישיות תלמידים ובין אם מהמוסד לביטוח לאומי בהיות התאונה – תאונת עבודה). 

אנו סבורים כי התיקון לחוק הינו שגוי שכן הוא אינו מתייחס לסיכון המוגבר בו נמצאים חברי אותה קבוצה. 

לגבי אותם תלמידים אשר הוחרגו בחוק הסיכון לפציעה גבוה באופן טבעי מתלמידים אשר אינם מבצעים פעילות ספורטיבית במסגרת קבוצה. כמו כן הכיסוי בביטוח תאונות אישיות תלמידים הינו מוגבל (סך פיצוי לגבי נכות צמיתה נגזר מסכום של 370,000 ₪ בלבד לנכות של 100% ואלו הפיצוי בגין ימי מחלה נגזר מסך של 94 ₪ בלבד ליום כאשר נדרשת תקופה מינימאלית של 21 ימים). 

לגבי ספורטאים המקבלים שכר מעל גובה שכר המינימום או מבצעים את פעילותם במסגרת ליגה למקומות עבודה – גם במקרה זה התיקון אינו מתייחס לסיכון המוגבר לפציעות של אותם מתאמנים ולמענה שנותנת פוליסת ביטוח תאונות אישיות ספורטאים לצורך השיקומי/המגבלה שיוצרת הנכות שאותה פוליסת ביטוח ספורטאים מעניקה. 

אנו ממליצים כי להורים אשר ילדיהם משתתפים בפעילות ספורטיבית כאמור לרכוש באופן פרטי פוליסת ביטוח תאונות אישיות כדי שבמידת הצורך, במקרה של פציעה, יינתן לילדם פיצוי ראוי.