עורך דין תאונת עבודה וביטוח לאומי

1. למשרד ניסיון עשיר של למעלה מ- 20 שנים בייצוג לקוחות לשביעות רצונם, בפני הועדות הרפואיות, הועדות הרפואיות לעררים, בתי הדין האזוריים, בית הדין הארצי ובית המשפט העליון.
2. המשרד חיבר את הספר תאונות עבודה ומחלות מקצוע, המהווה ספרות מרכזית ומנחה בתחום, משמשת עורכי דין ושופטים ואף מצוטטת על ידם בפסקי דין. 
3. משרדנו אחראי על תקדימים והלכות מרכזיות שנקבעו בתחום נפגעי העבודה, הן ע"י בית המשפט העליון (ראה למשל בג"צ פנקס שהביא למהפיכה בעולם הנכויות, בכל הנוגע לפסיקת נכויות אורטופדיות ונוירולוגיות בפגיעות בעמוד השדרה)  והן ע"י בית הדין הארצי לעבודה (ראה למשל הלכות חירותי, מילברג וסומך ששינו את המצב המשפטי שהיה קיים בכל הנוגע לניכוי נכויות במחלות מקצוע ובתביעות לפי הלכת המיקרוטראומה). 
4. הבנו שעל מנת למקסם את זכויותיהם של הלקוחות, יש להתמקצע ולשלוט הן בידע המשפטי והן בספרות ובמחקרים הרפואיים הנוגעים לתחומים השונים ומשכך הקמנו במשרד מספר מחלקות שכל אחת מהן מתמקדת באחד מהתחומי כגון: מחלות מקצוע, אירועי לב ומוחיים, מחלות קשות ועוד. מעבר לפן המקצועי, הרי שהחלוקה למחלקות נותנת מענה גם ליחס האישי החשוב ללקוח.    
5. בהיותנו משרד גדול המונה עשרות עורכי דין המומחים בתחום נפגעי העבודה, אנו מייצגים לקוחות בועדות רפואיות בכל רחבי הארץ ובכל בתי הדין לעבודה. 

פגיעה בעבודה יכול שתהא אירוע תאונתי נקודתי ויכול שתהא נזק בריאותי שהתגבש אצל המבוטח במהלך שנות עבודתו.

מטרת הביטוח לנפגעי עבודה הינה לפצות עובדים אלו שנפגעו בעבודה ובתוך כך, לשלם את שכרם  בתקופת אי הכושר שלאחר הפגיעה,  להעניק טיפול רפואי בחינם ובמידה ונותרה למבוטח נכות, כתוצאה מאותה פגיעה, לפצותו במענק חד פעמי או בקצבה חודשית לכל ימי חייו, זאת בהתאם לאחוזי הנכות שיקבעו ע"י הועדה הרפואית שבפניה יופיע ותדון בעניינו. 

פעמים רבות, המוסד לביטוח לאומי דוחה תביעות להכרה בתאונות עבודה.

הדחיה יכולה להיות בטענה כי אין די ראיות לעצם התרחשות האירוע או האירועים הנטענים, בטענה כי אין קשר סיבתי רפואי בין האירוע הנטען לבין הנכות שנגרמה, בטענה שהמבוטח כלל לא סבל מאי כושר עבודה בשל האירוע, בטענה שיהוי, בטענת התיישנות – ועוד שלל טענות אפשריות.

היוועצות בעורך דין תאונת עבודה בשלב מוקדם של ההליך, תאפשר להגיש את התביעה בדרך הנכונה, בצירוף הראיות התומכות בה ותוך הימנעות מטעויות שיוכלו להקשות על ההכרה בתאונת העבודה בהמשך.

בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, נפגע בעבודה שנכותו הרפואית מעל 9% ופחותה מ – 20%, זכאי למענק חד פעמי. נכה מעבודה שנכותו הרפואית הינה  20%  ומעלה, זכאי לקצבה חודשית ולכן האינטרס של המבוטח הוא לחצות את רף ה – 20% בכדי להיות זכאי לקצבה חודשית וכאן נשאלת השאלה, האם נכה עבודה שנקבעו לו מס' נכויות המזכות כל אחת במענק בלבד, יכול לצרפן כדי לקבל קצבה חודשית? 

 התשובה על פי סעיף 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 היא שניתן לצרף נכויות אלו באמצעות תביעה נפרדת לצירוף דרגות נכות, רק כאשר מתקיימים שני תנאי סף  כדלקמן: 

התנאי הראשון הוא שכתוצאה מאופיין המצטבר של הנכויות צמצם המבוטח בדרך קבע את הכנסתו מעבודה בלכל הפחות 50%.  

התנאי השני הוא שלפחות אחת מהנכויות נמוכה מ – 20% ושצירופן יגיע ל – 20% ומעלה, באופן שיזכה את המבוטח בקצבה במקום מענק ולא משנה אם הנכויות הינן בגין תאונת עבודה או בגין מחלת מקצוע. 

לשם הדוגמא: ניתן לצרף למשל שלוש נכויות מפגיעות עבודה שונות בשיעור של 10% כל אחת או למשל שתי נכויות, האחת בשיעור 20% והשנייה בשיעור 10%. מצד שני, לא ניתן יהיה לצרף שתי נכויות מפגיעות שונות בשיעור 10% כ"א, שכן לפי חישוב שיטת הנכות המשוקללת (ולא אריטמטית) הקבועה בסעיף 11 לתקנות, צירוף שתי נכויות כאמור מביא ל – 19% נכות בלבד. 

מעבר לזכאות בקצבה במקום מענק, יתרון נוסף הטמון בהליך צירוף הנכויות הוא שהבסיס לחישוב תגמולי הנכות המצורפת הכוללת, יחושב לפי הפגיעה בעבודה, בה היה בסיס השכר של המבוטח הגבוה ביותר מבין הפגיעות.  

על פי החוק ותקנות הביטוח הלאומי, מבוטח שנקבעה לו נכות רפואית בשל תאונת עבודה זכאי למענק חד פעמי או קצבה קבועים הנגזרים משיעור הנכות ומשיעור שכרו של המבוטח גם אם הוא ממשיך בעבודתו הרגילה ואין כל פגיעה בהיקף עבודתו ובשכרו. עקב עקרונות סוציאליים עליהם מושתתים החוק והתקנות, על פי תקנה 15, מבוטח שכתוצאה מתאונה כאמור נפגע באופן קבוע בשכרו, קיימת לועדה הרפואית סמכות להעלות את נכותו בשיעור של עד מחצית מגובה נכותו הרפואית וכך נכות בשיעור של 10% יכולה לעלות באמצעות תקנה 15 עד ל –  15% ונכות בשיעור 20% יכולה לעלות עד ל – 30%. יחד עם זאת, לא ניתן באמצעות תקנה 15 לעבור מנכות הנמוכה מ – 20% ומזכה במענק לנכות השל 20% ומעלה המזכה בקצבה. השיקולים שיובאו בחשבון לצורך הפעלת תקנה 15 הם: שיעור הנכות, אופי העבודה, השפעת הנכות על ביצועה, שיעור הירידה בשכר וגילו של המבוטח בעת הפגיעה. 

על פי תקנה 17, כאשר נקבעה למבוטח נכות רפואית בשיעור של לכל הפחות 20%, הרי שגם אם במועד בדיקתו ע"י הועדה לא חלה ירידה בשכרו, הרי שאם נגרמה ירידה כאמור, תוך 5 שנים מיום החלטת הועדה, הוא רשאי להגיש תביעה חדשה רק לצורך הפעלת תקנה 15. ההיגיון שעומד מאחורי תקנה זו, הוא שבהתאם לדינמיקת שוק העבודה, פעמים רבות הירידה בשכר אינה מיידית ולעיתים אף חולפות מס' שנים עד להתהוותה. 

מעבר לקצבת הנכות המשולמת למבוטח שנכותו הרפואית הצמיתה, כתוצאה מפגיעה בעבודה, הינה בשיעור 20% ומעלה, הרי שמבוטח הסובל מנכות בשיעור 75% ומעלה (כולל תקנה 15), בין אם מדובר בנכות מתאונה אחת ובין בין אם מדובר בנכויות מצטברות מפגיעות שונות בעבודה, עשוי להיות זכאי לקצבה מיוחדת נוספת. גם מבוטח ששיעור נכותו בין 65% ל – 74% עשוי להיות זכאי לקצבה זו ובלבד שכתוצאה מנכותו קיים אצלו קושי בהליכה.

שיעור הקצבה המיוחדת נקבע בהתאם למוגבלותו של המבוטח בתפקודו היומיומי (על פי 4 רמות שנקבעו בתקנות) או באפשרותו ליסוע בתחבורה ציבורית. גובה הקצבה המינימלי הינו כ  – 2,500 ש"ח לחודש והמקסימלי הינו מעבר ל – 8,000 ש"ח לחודש.