לאחר שהביטוח הלאומי דחה בתחילה את תביעתה להכרה בהתקף לב כתאונת עבודה, הפקידה הגישה באמצעות עו"ד אלישר פיינגרש ממשרד מרקמן את טומשין תביעה נגד הביטוח הלאומי. בתביעה נטען כי בחודש יולי 2002, ביומה האחרון לעבודה, לאחר 30 שנות עבודה בבנק, חבריה לעבודה ארגנו לה בשעת צהריים, מסיבת פרידה במסעדה.

הפקידה הייתה שרויה באותו יום בסערת רגשות כתוצאה מהמעמד, ובמהלך הארוחה היא חשה באי נוחות גופנית. סיום הארוחה היא חזרה למשרד תוך שהיא סובלת מקוצר נשימה וכאבים ביד שמאל. בדרכה הביתה, בסיום יום העבודה האחרון, מצבה הגופני החמיר ועם הגעתה לביתה בעלה פינה אותה לבית החולים בילינסון, שם אובחן כי לקתה באוטם שריר הלב. בא כוחה טען כי מדובר בסמיכות זמנים בין האירוע החריג לבין הופעת אוטם שריר הלב, ולכן ישנו קשר סיבתי בין האירוע להתקף.

הביטוח הלאומי טען בכתב ההגנה הביטוח הלאומי כי לא אירע כל אירע חריג בעבודתה באותו יום, ואין כל קשר סיבתי בין התקף הלב לבין עבודתה או לאירוע הנטען. שם גם לא הסכימו לכך שבית הדין ימנה מומחה מטעמו. לטענת הביטוח הלאומי, התביעה הוגשה בשיהוי של 16 שנה ובניגוד לחוק. שיהוי זה גורם, לטענת המוסד, נזק ראייתי ומונע מהביטוח הלאומי את האפשרות לחקור ולברר את טענות העובדת.

בית הדין קיבל את טענות בא כוחה של הפקידה ודחה את טיעוני הביטוח הלאומי, ובימים אלה העובדת תוזמן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות ממנה היא סובלת כתוצאה מהתקף הלב ובהתאם תקבע את שיעור הקצבה לה תהיה זכאית לכל ימי חייה.

עו"ד אלישר פיינגרש ממשרד מרקמן את טומשין: "על מבוטחים לדעת כי ניתן להגיש אף בחלוף זמן משמעותי, תביעה לתשלום בגין תאונת עבודה".