סגן אלוף (במיל') משה דגן נפטר בשנת 2001 בגיל 45 כתוצאה ממחלת הסרטן, חודשים בודדים לאחר שהשתחרר מצה"ל בתום 21 שנות שירות משמעותי. 17 שנה לאחר מכן, הוא הוכר כחלל צה"ל בתום מאבק משפטי ארוך שהסתיים בפסיקת בית משפט השלום בירושלים.

דגן חלם על היום שבו ישתחרר משירותו הצבאי הארוך ויוכל לבלות יותר זמן עם אשתו וילדיו. אך חלומו לא התגשם מאחר ומייד עם שחרורו הוא חלה בסרטן העור ונפטר תוך חודשים ספורים.  לאורך השנים סירב משרד הביטחון להכיר בטענות המשפחה כי קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של משה לבין מחלת סרטן העור שתקפה אותו, מאחר שלא הצליחו לאתר את מיקום הנגע הראשוני ממנו התפתחה המחלה הגרורתית.

משרד הביטחון טען כי החשיפה של משה לקרינת שמש בשירותו הצבאי לא תרמה להופעת הסרטן בגופו, זאת למרות שהיא מהווה את אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לחלות סרטן העור. אלמנתו של משה הגישה בקשת ערעור לבית משפט השלום בירושלים באמצעות עו"ד עמוס כהן ועו"ד ליאור טומשין ממשרד מרקמן את טומשין, ולאחר הליך משפטי ארוך ומייגע – משרד הביטחון הכיר במשה כחלל צה"ל. "זה היה חשוב בעיקר לי ולשלושת ילדינו", ציינה בהתרגשות אלמנתו של משה.

מצד התביעה העידו מומחים בעלי שם-עולמי, שטענו כי חשיפתם לשמש של אנשי צבא בתפקידי שדה אכן משלבת אלמנטים של חשיפה מתמשכת באזור גוף מסוימים ורגישים כמו ראש וצוואר. חשיפה זו נובעת מתנאי השירות הקרבי (אימוני כושר, פעילות ספורטיבית, "סגירת" שבתות וחגים בבסיסים, שירות בנגב, חדירת קרני השמש מבעד לבגדים, צווארון רופף ועוד), כפי שנטען בנסיבות המקרה הספציפי הזה.

"במקרים מהסוג הנ"ל קיימים אתגרים בהוכחת החשיפה התעסוקתית מן העבר הרחוק, התמודדות עם שאלות רפואיות כבדות משקל ותמרון בין דעות של מומחים", הסביר עו"ד עמוס כהן, שותף במשרד מרקמן את טומשין ומנהל פורטל "עוד זכות" שייצג את אלמנתו של משה. "אני מאמין ומקווה שמקרה זה יביא לעלייה במודעות מפני הסכנות הכרוכות בחשיפה בשירות או חשיפה תעסוקתית לשמש, כך גם במודעות לזכויות העומדות לציבור המשרתים והעובדים, לקבלת פיצויים במקרים שבהם אובחן סרטן העור או מפגעי שמש".