התמוטטות נפשית חריפה ופתאומית של קצין חקירות בכיר ומנוסה בשנות ה-50 לחייו במהלך הכנות קדחתניות למבצע רחב היקף הובילה לאשפוזו הממושך ולטיפולים נפשיים מורכבים. לאחר שהביטוח הלאומי דחה את התביעתו להכיר בקשר בין הלחץ בעבודה באותו יום לבין פגיעתו הנפשית, הקצין ערער לבית הדין לעבודה בתל אביב שפסק בימים אלה כי יש קשר סיבתי בין הלחץ אותו חווה הקצין באותו יום לבין פגיעתו הנפשית.

האירוע הדרמטי החל ביום עבודה עמוס במיוחד, כאשר הקצין היה שרוי בשיאן של הכנות לוגיסטיות ומקצועיות סופיות לקראת גל מעצרים וחקירות גלויות בתיק פשיעה מורכב ורגיש. מעבר ללחץ השגרתי הנלווה למבצעים מסוג זה, התווספו הפעם חששות ייחודיים הנוגעים ולפחד מהתלקחות אלימה בעת ביצוע הפשיטה.

מהערעור שהוגש לבית הדין לעבודה בתל אביב, נגד הביטוח הלאומי, באמצעות עו"ד אלישר פיינגרש שותף במשרד מרקמן טומשין ושות', עולה כי לפני כחמש שנים, לקראת סוף השבוע, סמוך לשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר מרבית החוקרים הכפופים לו כבר שוחררו לבתיהם כדי לאגור כוחות לקראת המבצע המתוכנן לתחילת השבוע, הקצין קיבל טלפון מהפרקליט המלווה מטעם הפרקליטות.

במהלך השיחה, הפרקליט דרש ממנו לבצע פעולות חקירה רבות ומסועפות שהוצגו כקריטיות לביצוע מיידי בתוך חלון זמן של יומיים בלבד לפני שעת השין.

השילוב בין המחסור בכוח אדם זמין, חוסר הנסיון שלו בביצוע אותן פעולות והידיעה כי המבצע כולו תלוי ביכולתו לבצע את המשימות הללו, גרם לקצין ללקות בהתקף פאניקה חריף ויוצא דופן בעוצמתו. הוא תיאר תחושה של איבוד עשתונות מוחלט, דפיקות לב מואצות וסערת רגשות קיצונית. בתגובה מיידית לאירוע, הקצין נטש את משרדו במצב של היסטריה גלויה לעין, יצא מהבניין וניתק כל קשר עם סביבתו המקצועית. הוא כיבה את מכשיר הטלפון הנייד שלו ולא השיב לניסיונות התקשרות דחופים מצד מפקדיו ועמיתיו שתהו לאן נעלם ברגע כה קריטי.

הקצין סיפר כי תחילה לא ענה לטלפונים. "רציתי שהכל ייעלם. להיכנס מתחת לשמיכה ושההוריקן שאני חווה אותו יעבור לי. הייתי בפחד גדול לקבל טלפונים מהעבודה".

הקצין אובחן – והתאשפז
במהלך השעות שלאחר מכן, בעודו שרוי במצוקה עמוקה, שיתף הקצין את בני משפחתו ואת מערך הסיוע הנפשי של הארגון בתחושת הכישלון הצורבת ובחרדה המשתקת שאחזה בו. מצבו הנפשי הלך והידרדר במהירות בימים העוקבים, והוא החל לסבול מתסמינים קליניים קשים שכללו חרדות משתקות ודיכאון עמוק. לאחר פנייה לאבחון מקצועי אצל פסיכיאטר, הוחלט על אשפוזו המיידי במסגרת אשפוז יום בבית החולים "גהה".

הטיפול הרפואי שניתן לו כלל סדרת טיפולים בשוק חשמלי למוח בשל חומרת המצב הנפשי וחוסר התגובה לטיפולים קונבנציונליים. תקופת האשפוז והשיקום נמשכה חודשים ארוכים, במהלכם היה מנותק לחלוטין מעבודתו המשטרתית. הקצין מעיד גם כיום כי הוא עדיין נושא את צלקות האירוע ומתאר את עצמו כ"כלי שבור".

כאמור בעקבות הגשת ערעור לבית הדין לעבודה, מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין שקבע כי יש קשר סיבתי בין הלחץ שחווה הקצין באותו יום לבין פגיעתו הנפשית. בעקבות כך הביטוח הלאומי חזר בו והחליט להכיר בקשר הסיבתי וניתן פסק דין שמאשר את הכרת הביטוח הלאומי.

בהמשך לפסק הדין, הקצין יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות הנפשית ממנה הוא סובל ובהתאם לכך יזכה לקצבת נכות לכל ימי חייו.