ניסים (שם בדוי), בן 86, עבד במשך קרוב ל-50 שנה כאחראי על תחזוקת הצנרת ומכלי האחסון בבתי הזיקוק בחיפה. על פי הנטען, עבודתו הייתה כרוכה בפירוק והרכבת צנרת מצופה אסבסט וניקוי מכלים שכללו שאריות של חומרים נדיפים. לטענת ניסים, במסגרתה הוא נחשף לחומרים מסוכנים: אסבסט, דלקים, בנזין, גופרית, אמוניה, בנזן וממסים ארומטיים. לפני כ-15 שנים הוא פרש מעבודתו.

לאחר שחלה בסרטן הגרון (במיתרי הקול) ובמחלת ריאות חסימתית כרונית, ניסים החליט להגיש תביעה לביטוח הלאומי, באמצעות עו"ד רימון מרג'ייה ממשרד מרקמן טומשין ושות' לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בתחילה, דחה הביטוח הלאומי את התביעה, לאחר שהתבסס על חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, שקבע כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של ניסים לבין הופעת סרטן הגרון או מחלת הריאות שמהם סבל, וכי מדובר בגידול סרטני נדיר שאינו טיפוסי לחשיפה תעשייתית.

הערעור שהוביל להכרה

בעקבות דחיית התביעה, ערער עורך הדין לבית הדין האזורי לעבודה. בעקבות הערעור, הוחלט לפנות לד"ר יבגני לייקין – מומחה לרפואה תעסוקתית לצורך קבלת חוות דעת רפואית. בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט, האחרון קבע כי קיימת עדות רפואית ברורה לחשיפה לחומרים מסוכנים ובעיקר לאסבסט. על פי חוות הדעת,"התעבות ברקמת הריאה שאובחנה אצל העובד נחשבת לסמן מובהק לחשיפה לאסבסט". בנוסף, קבע כי יש קשר סיבתי מוכר בין חשיפה לאסבסט לבין סרטן במיתרי הקול, וכי ניסים עונה על הקריטריונים להכרה במחלתו כ"מחלת מקצוע".

המומחה שמינה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין המחלות שבהן חלה, אף שציין בחוות דעתו את הרקע הרפואי המורכב של ניסים שכלל עישון כבד במשך 40 שנה, מחלת לב איסכמית, סוכרת, יתר לחץ דם ואי-ספיקת כליות. לדבריו, החשיפה היומית הממושכת לחומרים הרעילים היא זו שבסבירות גבוהההביאה להתפרצות מחלותיו הקשות.

בעקבות חוות דעתו הנחרצת, הודיע הביטוח הלאומי על הכרה במחלתו של ניסים כקשורה לתנאי עבודתו. בהתאם לכך, הוא יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות שממנה הוא סובל, ובהתאם לכך תיקבע גובה הקצבה החודשית שלה יהיה זכאי במשך כל ימי חייו.