ביום קיץ שרבי, לפני כחמש שנים, קיבל יעקב (שם בדוי), נהג המשאית בן ה-69 הודעת וואטסאפ מלקוח קבוע אודות משלוח שעליו לבצע במושב חירות. הוא יצא מביתו כשהוא נושא עמו מזגנים שנועדו להובלה אל קומות גבוהות. אולם, בהגיעו לכתובת הוא גילה כי הדרך חסומה בסלעי ענק בגודל של כשני מטרים שחסמו את גישת המשאית. משקל סלע היה כ-250 ק"ג.

כיוון שיעקב לא הצליח לעבור עם המשאית, הוא  ניסה להזיז את אחת האבנים בעצמו תוך שימוש ברצועות ובמערכת המנוף. במהלך המאמץ הוא התמוטט במקום ועוברי אורח שהבחינו בו מאבד את הכרתו, מיהרו להזעיק את מד"א. הפרמדיקים ביצעו בו החייאה בשטח, ולאחר מכן הוא פונה מורדם ומונשם לבית החולים, שם אובחן כסובל מהתקף לב חמור.

למרות האירוע החמור, הביטוח הלאומי דחה תביעה שהגיש יעקב, בנימוק כי "מדובר בפעולה שגרתית במסגרת עבודתו הכוללת גם הרמת אבנים, וכי התקף הלב נגרם מתחלואה טבעית. המוסד טען שאין ראיה מספקת לאירוע חריג ואף רמז כי מצבו הבריאותי הקודם – הכולל עודף משקל, עישון ומחלת לב קיימת – מצביע על התפתחות צפויה של מחלה טבעית.

אלא שיעקב החליט שלא לוותר, והגיש ערעור לבית הדין לעבודה בתל אביב באמצעות עו"ד אלישר פייגרש ממשרד מרקמן טומשין ושות'. לאחרונה פסקה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש כי מדובר באירוע חריג ומינתה  את הקרדיולוג הבכיר פרופ' שמואל גוטליב.

חוות הדעת שהוכיחה פגיעה מתאונת עבודה

בחוות דעתו קבע המומחה כי קיים קשר סיבתי מובהק בין המאמץ החריג לבין התקף הלב. לדבריו, "המאמץ הפיזי הביא לעלייה חדה בצריכת החמצן של הלב, והוא לא עמד בכך, עקב מחלת לב קשה שממנה סבל יעקב. המאמץ גרם להפרעת קצב קטלנית ולדום לב". עוד הוסיף כי אלמלא אותו אירוע – סביר מאוד שהתקף הלב לא היה מתרחש במועד זה – אם בכלל.

בפסק הדין צוין כי המאמצים שהשקיע יעקב בעת הובלת המזגנים לא היו חלק משגרת עבודתו, וכי הוא אכן חווה מאמץ פיזי חריג ויוצא דופן. בית הדין מצא כי התיעוד הרפואי, כולל דיווח מד"א והחומר הרפואי מבית החולים, תומכים בקביעה שלפיה קיימת סמיכות זמנים ברורה בין הפעולה הפיזית לבין התמוטטותו.

לאור פסיקת בית הדין, הוא יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות שגרם לו התקף הלב – ובהתאם לכך תיקבע גם גובה הקצבה שלה יהיה זכאי למשך כל ימי חייו.