המסגרות הפרטיות האלה מטפלות באנשים שסובלים ממה?
המסגרות מטפלות באנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית, אוטיזם, שיקום. המסגרות מטפלות היום במעל ל-8,000 אנשים שנמצאים בכל רמות הסיעוד, מסיעודי מורכב ועד עצמאיים. מדובר במעונות, הוסטלים, דירות או מערכי דירות.

מה ההבדל בין כל אלה?
מדובר במסגרות בכל הגדלים על מנת שתהיה אפשרות בחירה ומגוון. מעון הוא מסגרת גדולה יותר, מעל 60. הוסטל יהיה לכיוון ה-20 ודירות עד 6 דיירים. כמובן שככל שהמסגרת קטנה יותר מדובר באנשים יותר עצמאיים. יש היום רצון לנסות להוציא גם את הסיעודיים לעצמאות ולשלב אותם בדירות של 6. עם כל הקושי מדובר במגמה מאוד מעניינת וטובה משום שכדי לנסות ולהוציא כמה שיותר אנשים ולהביא אותם לאינטראקציה חברתית.

מי יוזם את הרצון הזה? המדינה? המשפחות? הגופים?
כל מי שאמרת, כולם רוצים. יש חוק מוגבלויות שמדבר בצורה מאוד מפורשת על תקציב של מיליארדים על מנת לשלב כמה שיותר בקהילה. יש קשיים רבים אך המגמה היא לקחת אנשים עם פיגור קל או בינוני ולהצליח לשלב אותם במגורים עם דומים להם. כמובן שעליו להשגיח אבל שיתחילו לנהל חיים אזרחים רגילים ברמת האפשר.

מאיפה אתה מגיע לתחום באופן אישי?
אני דור שני של אנשים שהקדישו את חייהם לנושא וגם יש לי דור שלישי שממשיך את המסורת. ההורים שלי, אני וילדיי כולנו יחד עוסקים בענף. התחום הוא כל כך רגשי וכל כך מעניין וכל כך מלא שקל להתחבר אליו.

יש גם את הצד המקשה, המתנגד, איפה זה פוגש אתכם?
יש לנו קשיים מכיוונים רבים. הבעיה הראשונה היא למצוא דירות שאנשים יסכימו להשכיר לנו וכשהם מוכנים הם דורשים מחיר הרבה יותר גבוה מהשוק. הם מפחדים מה יגידו השכנים, מה יקרה לדירה, שיהרסו להם את הדירה, שזה לא נכון, אבל החששות הם כבדים ולכן המחירים גבוהים יותר. המצב של השנה האחרונה שדמי השכירות עלו בערך ב-20% למצב שכמעט בלתי אפשרי למצוא היום דירות. גם כשהמדינה מפרסמת מכרזים לדירות, הדירות לא מתמלאות כי המכרזים לא מתמלאים בגלל שלא מוצאים דירות מתאימות לצורך.
הבעיה השנייה היא מגבלת הכסף של המדינה, כמה היא מוכנה לתת לי עבור שכירות. היא ערה לזה שאנשים מאוד מתנגדים, לא רוצים את האוכלוסייה הזו אצלם בבניין. כל העולם סובל מזה, כשזה מגיע לבית המשפט תמיד פוסקים בעדנו, הם מבינים ורוצים שאנשים עם מוגבלות יחיו בקהילה.

אז אמרנו שיש קושי למצוא דירות וגם דיירים שמתנגדים. אני בתור דייר לא רוצה להקשות או להיות נטל על השכנים שלי, יש עובד שנמצא איתם בדירה?
ודאי, תמיד יש עובדים בדירה, נמצאים שם 24 שעות ביממה. שומרים, בודקים, מקדמים, מלמדים, מלווים אותם לחוגים. אני רוצה להגיד שלא כולם כאלה רשעים, יש הרבה שכנים מאוד טובים והרבה מקומות שאוהבים את הדיירים שלנו ועוזרים להם ולנו. בזכות אנשים כאלו, הצלחנו לפתוח עשרות אם לא מאות דירות בתחום הזה.

בתור בעלים של משרד עורכי דין אני יכול להעיד שלא קל לגייס עובדים ועוד מדובר במשרה נפוצה. תהליך גיוס העובדים אצלך כנראה גם לא קל.
אכן הקושי הוא גדול. צריך לזכור שהרבה מהעבודה שלנו היא עבודה עם אוכלוסיות של סיעודיים וטיפוליים ולכן מדובר בעבודה פיזית קשה מאוד. המשכורות שניתנות מהמדינה הן לא גבוהות ואם מישהי תחשוב על לעבוד אצלי או לעבוד בחנות בקניון היא תבחר בחנות. יש קושי גדול להשיג עובדים בתחום.

אז איך בכל זאת אתה מצליח להביא עובדים?
קושי הוא למצוא עובדים סוציאליים, זה לא יאומן איך אין כבר בעלי מקצוע שיעזרו לנו. בנוסף, קיימים העובדים פרה רפואיים שמקבלים סכומים מאוד גבוהים היום, מה שאנחנו לא יכולים לתת, ולפעמים כשאתה רוצה לתת את המחירים האלה הם לא רוצים לעבוד עם האוכלוסייה שלנו.

אז מה התוצאה? מרימים ידיים?
ודאי שלא, התוצאה היא שהעסקים האלה מפסדים כסף או שיש פחות דירות ממה שאפשר שתהיינה. מכיוון שאתה לא יכול לאכלס את אותם בעלי מקצוע ובנוסף יש קושי בלמצוא דירות האוכלוסייה שסובלת מאוטיזם או פיגור נמצאים בבית ההורים או במעונות. כלומר הבעיה היא בכל המקומות, מעונות דירות או הוסטלים, אין עובדים שיוכלו לדאוג לאוכלוסייה החלשה הזו שזקוקה נואשות לטיפול.
לכן צריך להקציב יותר כסף, יותר כסף לעובדים ויותר כסף לארגונים. אנחנו במאבק תידי מול משרד הרווחה בתחום הזה, גם השכירות וגם בכוח האדם שהולך ואוזל. אני שהנושא הזה חשוב ויש לחוקק ולהקציב לדבר יותר שמוקצב לו כיום. השכירות והכוח אדם הם עמודי התווך של התחום ובלעדיהם לא ניתן להתקדם.

יש מקום למתנדבים בתחום?
יש מקום למתנדבים, אנחנו עודים עם המון גופים, החל מצה"ל ועד ארגונים חברתיים שיוזמים ימי כיף. לפני זמן קצר הגיעה תזמורת וניגנה לדיירים שלנו בשיתוף צה"ל. בנוסף הגיעה קבוצה והקימה גינה עם הדיירים שלנו, יש המון מקום להתנדבות ונתינה אצלנו.

יורם וקשלק, יו"ר ארגון הגג של המסגרות הפרטיות לאנשים עם מוגבלויות בישראל, כיף לשמוע על העשייה והעבודה שלכם, מלאכת קודש קשה ובהצלחה בהמשך!

טיפ שבועי

הפעם נדבר על התגמולים שאנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי או אנשים שסובלים מפיגור קל זכאים לקבל מביטוח לאומי.

שימו לב, התקנות שמות קו שמפריד בין אנשים שסובלים מאותה בעיה. למשל, אם ניקח את התקנות של ביטוח לאומי בנושא של פיגור, אז הפיגור הקל נותן 20% נכות. פיגור קצת יותר קשה נותן 40% נכות וכן הלאה. זה יכול להגיע עד 100% נכות, תלוי במנת המשכל. ההבדל בין 20% ל-40% זה ש-20% לא מקבל דבר. הוא לא מקבל קצבה חודשית. 40% מקבל קצבה חודשית על נכות כללית שתגיע ככל הנראה כאשר מדובר בפיגור, ל-3,700 שקלים. כלומר, ההבדל בין זה שלא מקבל דבר לבין זה הוא דק מאוד. אנשים שיש להם בני משפחה שסובלים מהבעיה הזאת אבל לא מקבלים את התגמול הזה, חשוב מאוד לנסות לפנות לביטוח לאומי לוועדה חוזרת בנכות כללית או להביא עוד צרות אחרות שיש. הוא קיבל על הפיגור שלו 20% נכות אבל הוא סובל גם מ-א', ב' ו-ג' ויכול להיות שכתוצאה מזה אפשר יהיה להגיע לרף המזכה. אותו דבר אנשים על רצף אוטיסטי.

יש לא מעט אנשים שדרגת הנכות שהם מקבלים על הבעיה שלהם על הרצף היא נמוכה יותר, כי התפקוד שלהם הוא יחסית גבוה ולכן דרגת הנכות הרבה פעמים אנחנו רואים על הרצף הזה רק של 20% או 30%, להבדיל מאלה שדרגת נכותם גבוהה יותר. תנסו שוב, פעם נוספת. תנסו לראות אולי חוץ מהנכות על הרצף יש גם נכות נפשית כי יש כאן התמודדות נפשית קשה ואולי יש גם עוד בעיות אחרות, אורתופדיות, מוטוריות כאלה ואחרות ואז ביחד יכול להוביל את הסף של ה-40%. לאחר מכן זכאות גם לקצבה וככל הנראה בעקבות זה גם להשמה או שיכון באותן דירות או בכל הדברים האלה שאלה עם דרגת הנכות הנמוכה יותר לא זכאים לה. אז לשים לב מי שבמשפחה שלו יש אנשים שסובלים מזה או מזה, יש דרך לתקן, לטפל בזה ולהביא את האנשים האלה בין היתר לסביבה תומכת יותר ולסביבה כלכלית שיכולה לסייע להם.