כאשר אנשים חושבים על ועד עובדים בדרך כלל אנשים חושבים על נמל אשדוד, על חברת חשמל, על הוועדים האלה שהם ועדים ותיקים מקום המדינה, אולי חלקם גם לפני. אתם חדשים יחסית.
נכון, בשנת 2010 לא היה ועד עובדים אבל בשנת 2013 היו פגיעות מאוד קשות שחוו העובדים גם בתנאי העבודה שלהם וגם בזכויות שלהם. החלטתי לקום ולעשות שינוי. להקים ועד עובדים, האינטואיציה שלי אמרה.

לחברות סלולר הייתה להם תקופה ענקית של פריחה, פעם היינו משלמים המון כסף ואז התחילו שינויים וההכנסות בהתאם. איך זה נראה מהצד שלכם?
התחילו שינויים דרמתיים, ירידה בהכנסות. כמובן שהראשונים לחטוף ולספוג את האירוע אלה העובדים והשכר שלהם. בהתחלה זה התחיל בהטבות ואחר כך זה פגע בתנאי העבודה, היה חייב לקום ולעשות שינוי ולשנות, להפר את השיגעון הזה. חוסר האיזונים והבלמים היו מורגשים בצורה כל כך קיצונית שהיינו חייבים לעשות פעולה. יום אחד קראו לי למשרד מנהל התחום והודיעו לי שמורידים לי מהמשכורת 3,500 ₪. בנוסף מסבירים לי שאני ארוויח יותר, מה זאת אומרת, אם אני אעבוד יותר ואני אייצר יותר עמלות אז אני אפילו אהיה יותר עשירה ואני ארוויח יותר. אני מדברת איתך על שנים שמנהל מכירות או איש מכירות לא מקבל תנאים סוציאליים על העמלות שלו, שזה רוב השכר שלו. ואני אומרת להם 'רגע, אתם רוצים להפוך אותי להיות ענייה? לא, הבנתי מה הזכויות שלי? זה לא הגיוני שמדינת ישראל מאפשרת לכם לעשות לי דבר כזה'. ואז עונה לי אותו מנהל תחום ואומר 'הזכות היחידה שלך כרגע היא חודש הודעה מראש'.
יש כאן הרעה בתנאי העבודה ואת מחליטה לא להסכים לעבוד. מקבלת את החודש התראה והולכת הביתה. השיחה הזו הייתה רק איתך או עם הרבה דומים לך?
זה מטורף, אני כעובדת נאמנה שאוהבת את החברה, נותנת את נשמתי, לא האמנתי שאחרי 5 שנים של עבודה ככה נסיים את דרכנו.
השיחה הזאת הייתה עם כל חברי לעבודה מתחום המכירות. כשיצאתי מהשיחה הסתכלתי עליהם ולא האמנתי. הם הורידו את הראש ואמרו לי 'מיה, אין מה לעשות אנחנו צריכים לקבל את זה'. אני לא הסכמתי למצב הזה, אם כולנו מתאגדים יחד אנחנו יכולים לשנות, הם לא יוכלו לפגוע בנו. אבל למרות הנאום המרגש והמשכנע שלי אף אחד לא קם, הם פחדו מאוד מפיטורים. הפחד היה מאוד גדול, כשהיד פתוחה אפשר לשבור בקלות כל אצבע בנפרד אבל כשאנחנו אגרוף אי אפשר לשבור.

חברייך לא מצטרפים אלייך, איך מבן אדם אחד עם רעיון קם ארגון עובדים?
הארגון הוקם ברגע שנקראתי שוב למשרד המנהל והוא ביקש ממני להירגע. לטענתו הגל יעבור בעוד שלושה חודשים והם יחזירו לי את הכסף שלי. ישר הצבעתי על חברי לעבודה בחוץ ושאלתי מה לגביהם? מה עם אלו שלא קמו ועשו רעש? הוא ענה לי תשובה שהביאה להקמת ארגון העובדים, 'מה אכפת לך מה איתם?'. ברגע הזה הוא זרע את התארגנות קבוצת סלקום שהיום הינה ארגון עובדים.

מי מוביל אותם? מי מדריך ומכתיב מה הצעד הבא?
בגדול, אף אחד. אני יושבת ומתחילה לקרוא באינטרנט, בעברית באנגלית, מה זה ועד עובדים, איך מקימים ארגון כזה. הבנתי שזו המשימה שלי, להקים ועד שלא קם עשרות שנים בישראל, אני צריכה לקום ולעשות.
אז הצעד הראשון הוא גיוס אנשים, לאסוף חבר-חבר. בשלב הזה עליי היה לברור ולהמר למי אני ניגשת על מנת שלא ילשינו או יתנגדו ומיידית כל האידיאולוגיה והכוונה תימחק. אז בהתחלה היינו מחתרת של 10 אנשים, שכל אחד ואחד עדיין איתי עד היום, ופעלנו מתחת לרדאר. בו זמנית היו 100 פעילי שטח פרוסים מדן ועד אילת ומוכנים לקריאה בכל רגע.

הרגשתם שעוקבים אחריכם? שמחפשים צעדים שלכם?
אם מישהו היה יודע, אפילו אז הדבר הקטן ביותר, היו עוצרים אותנו מיד. ההנהלה של סלקום תמיד הציגה ונתנה את האפשרות לשאילת שאלות, אך כשזה היה נוגע להתאגדות עובדים התשובה תמיד הייתה מפחידה, מוזרה וחד משמעית שאף אחד לא היה מעז לשאול.

אנשים לא נשברו מהקבוצה? זה לא פגע בעבודה שלהם? במצב הבריאותי?
קודם כל כדי להרים את הקבוצה הם היו צריכים להבין שאין ובית, אין להם חיים ויש להם רק אותי עכשיו, והעבודה היא 24/7 והיסטוריה לא עושים בקלות. כשנכנסנו לתוך תהליך ההתארגנות שגם היה עוד שנה בתוך השטח, אז מדובר על חוקרים פרטיים ועל מעקבים אחרינו. בשלב מסוים שני חברי ועד פשוט השתגעו והגיעו להסתכלות פסיכיאטרית. עוקבים אחריך יום-יום, אתה לא רואה את הבית, אתה לא רואה את המשפחה, אתה רץ קדימה כדי לשנות, כדי להזיז לוחות טקטוניים כדי לשנות לאנשים את המציאות ואתה גם משלם על זה בנפש שלך וביכולות שלך. כשאני מסתכלת על זה אני חושבת שכולם פוסט טראומתיים כך או אחרת אבל בתקופה הזאת חברי הוועד שלי אושפזו במחלקה פסיכיאטרית לתקופה כדי רגע להתאפס.

אז הכל היה שווה את זה? הצלחתם להכריז על עצמכם כארגון יציג?
בפעם השלישית הכירו בנציגות שלנו, הכותרות אמרו היסטוריה וזה היה באמת, אני חושבת שזה היה הרגע שהגוף שלי פשוט נפל, קרס, כי לא ישנתי שנה בערך. שנה נוספת מהרגע הזה נחתם הסכם קיבוצי שמוערך ב-270 מיליון שקלים שמסדיר את התנאים של העובדים, גם את תנאי העבודה שלהם וגם התנאים הכלכליים. להסכם יש חלק ארגוני וחלק כלכלי וזו התורה עד היום בסלקום. אתה יודע, אנשים מקבלים כבוד אמיתי ועשינו דברים מטורפים כמו למנות דירקטור. הדירקטור הראשון מטעם העובדים בדירקטוריון של חברה שהיא לא ממשלתית קרה אצלנו בסלקום, עד היום זה לא הצליח בשום מקום.

מה לגבי החברה, סלקום, זה עשה להם טוב?
בהחלט! אני מאמינה שהעובדים והחברה הם אחד, אין הבדל. האינטרס הוא משותף וחברה שיש לה ארגון עובדים בריא עם איזונים ומעצורים בריאים תישאר לתקופה ארוכה. מנכ"לים באים והולכים אבל ועד העובדים פה להישאר, הוא לא בא למשמרת, לא בא לעשות קופה, אנחנו כאן להישאר ולהתפרנס, זה חשוב לנו. אנחנו מסתכלים על החברה בצורה עסקית ורציונלית, אנחנו מכבדים ומשתדלים להיות הכי טובים שאנחנו יכולים.

הבנתי שמאז הצטרפו עלייך חברות נוספות שנתנו לך אתה מפתח לועד שלהן.
נכון, ככה אנחנו הופכים מוועד עובדים לארגון עובדים, שכולל בתוכו את חברת דינאמיקה וחברה גולן טלקום. בהן העובדים רואים את ההסכם הקיבוצי של סלקום ומבינים כמה זה חשוב. כשניסיתי לאגד את החברות אני זוכרת שהגעתי למנהלים והעט נופלת להם מהיד כי הגישו מאוימים וכמובן שלא חתמו על ההסכם. לאחר מכן הם ראו כמה זה עושה טוב לעובדים, כמה ההסכם הוא קריטי לחברה ובעצם מתחים מהלך התאגדות ונותנים לי את המפתחות. זה מדהים ומרגש אותי, אנחנו כל כך אוהבים ומחבקים את כולם ומכאן הפכנו מוועד עובדי קבוצת סלקום ולארגון עובדי קבוצת סלקום שמחזיק את כולם.

אז מיה יניב, יו"ר ארגון עובדי סלקום, נטוויז'ן, גולן טלקום ודינאמיקה, מאשת מכירות צעירה הפכת להיות אימפריה ועדתית!
כן, אנחנו עושים דברים מדהימים. אני יכולה להגיד שלפני 4 שנים קלטתי את עובדי הניקיון להיות עובדי חברה. בשבילם זה שינוי עצום, הם כבר לא שקופים, הם ממורקרים, הם חלק מקבוצה. יש שם מערכת יחסים אדוקה וטובה שבזכותה עם מסתובבים בגאווה, באנרגיה, יש כבוד והערכה בין כולם.

תודה רבה שבאת, לימדת אותנו דברים ואלו שמאזינים ופוחדים לעשות את הצעד הראשון אני בטוח שאת יכולה להיות השראה ודוגמא מופלאה.

טיפ שבועי

בחיים קיים סטרס נפשי של התרגזות, כעס, התרגשות ולפעמים הגוף בוגד בנו או בוגד בנו חלקית ואנחנו לוקים בפגיעות. באיזה מהמקרים האלה הפגיעות יכולות להיות מוכרות כפגיעה בעבודה? למה השאלה הזו חשובה?
אם הפגיעה שלי הוכרה כפגיעה בעבודה, אני יכול להיות מוכר על ידי ביטוח לאומי. למרות שאני חזרתי לאותו מקום עבודה ואני ממשיך להרוויח את השכר היפה שהרווחתי קודם, ואולי אפילו התקדמתי, עדיין אני יכול לקבל מענק. אם קבעו לי שיש לי דרגת נכות של עד 19% או קצבה חודשית נטו של אלפי שקלים לכל החיים למרות שאני ממשיך לעבוד באותו שכר, ואז אני אקבל גם את זה וגם את זה.
אז איזה בעיות רפואיות יכולות להיות פועל יוצא של סטרס? אני אזכיר אותן בקצרה. התקף לב, בן אדם שלקה בהתקף לב ויידע להראות שבטווח של 24 או 48 שעות לפני אירוע התקף הלב היה לו אירוע סטרסוגני בחברה שלו, בעבודה שלו, גם אם הוא עצמאי וגם אם הוא שכיר, יוכר כנפגע עבודה. בן אדם שעבר אירוע מוחי, גם הוא יוכל להיות מוכר אם הוא יצביע שתוך 24 שעות או 48 שעות. קיימת גם פסיקה חריגה על תקופות ארוכות יותר, היה לו אירוע סטרסוגני קשה בעבודתו. סכרת גם כן יכולה להיות מוכרת כפגיעה בעבודה, שם לא צריך להצביע על אירוע תוך 24 שעות או 48 שעות, די לי להראות שתוך 3 חודשים לפני שגילו בפעם הראשונה את הסכרת, היה לי אירוע חריג בעבודה ואז זה יכול להיות מוכר. למה בסכרת זה חשוב? סכרת לצערנו מחלה שמנסה לפגוע לנו בהרבה איברי מטרה, בעיניים, בלב, בכליות, בתפקוד המיני, בשיניים, באזורים של העצבים בידיים, ברגליים ולכן כדאי אם יש מחלה כזו להיות מוכר כנפגע עבודה. גם פסוריאזיס מחלת עור יכולה להיות פועל יוצא של סטרס. גם פיברומיאלגיה, מחלה שמאופיינת בכאב באזורים רבים בגוף יכולה להיות מוכרת וכמובן גם פגיעות נפשיות עצמן, פוסט טראומה וחרדה ודיכאון יכולים להיות כתוצאה מאירוע סטרסוגני בעבודה.

ולכן, היה לכם משהו כזה? בין אם זה במסגרת ההתארגנות כוועד עובדים, בין אם זה לחצים מהעובדים, מההנהלה או במסגרת עבודה אחרת רוויה בלחץ, אם תדעו להצביע על אירוע או מספר אירועים חריגים בעבודה שלאחריהם החלה הבעיה מהבעיות שציינתי, תהיו מוכרים כנפגעי עבודה ותהיינה לכם עוד שורה של זכויות ותגמולים כספיים מעבר לעבודה הרגילה.