תביעות ספורטאים מכוח פוליסות ביטוח למקרי תאונות אישיות

הפיצוי לפי פוליסה זו הוא בהתאם לתנאיה. הפיצוי הוא בנוסף לפיצויים האחרים הנקובים לעיל. 

עם זאת, חשוב לשם לב להגדרות וסייגים בפוליסות אלה, למשל: 

א. הגדרת תאונה: 

יש פוליסות המגדירות תאונה רק כתוצאה של פגיעה חיצונית. כך למשל, סיבוב הברך וקריעת רצועות/ פריצת דיסק/ התקף לב – עשויות לא להיות מוכרות במסגרת פוליסה זו. 

ב. הגדרת אי כושר: 

יש פוליסות הקובעות כי הנפגע יזכה לתגמול ברכיב זה, רק במקרה של אובדן כושר בשיעור 75% (או שיעור אחר) לעסוק בכל עבודה שהיא. כלומר, כדורגלן שאיבד את רגלו לא יזכה לתגמול על אובדן כושר עבודה, בפוליסה זו, מאחר שלא איבד את כושרו לשמש כפקיד קבלה בבנק, למשל. ולכן, יש להקפיד לשם כך, כי הגדרת אי כושר תהא איבוד הכושר להמשיך בעיסוק המיוחד כספורטאי. 

ג. סייגים נוספים: 

ישנן פוליסות המציינות כי במידה שהמבוטח מקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי הוא לא יזכה לתגמולים מהפוליסה או שתגמולי המוסד לביטוח לאומי יופחתו מהתגמולים שעל פי הפוליסה. יש להקפיד שסייג זה לא יתקיים. יש פוליסות שמציינות כי תגמול בגין אובדן כושר עבודה יינתן עד מועד קביעת הנכות הצמיתה. במקרים אלה נקבעת הנכות הצמיתה במהרה – והתגמולים בגין אי הכושר נפסקים. יש לדאוג כי גם תניה זו לא תהא בפוליסה. 

ד. גבול התגמול בגין אי כושר: 

 שיעור הפיצוי בגין אי כושר עבודה בפוליסות בתחום זה, מוגבל בדרך כלל ואינו עולה על 75% משכרו של המבוטח בפועל. ולכן, רכישת מספר פוליסות שעניינן אובדן כושר עבודה – תימצא במקרים רבים כמיותרת, שכן, ממילא סך התגמולים לא יעלה על השכר בפועל של המבוטח טרם הפציעה. 

לסיכום פרק זה נציין – כי בפני ספורטאי פתח גדול לבטח עצמו בגין מקרים של פציעה/מחלה או אי כושר לעבודה, אולם יש לבחון כי הפוליסות הנרכשות אכן מתאימות לצרכיו והוא מבין ומודע לגבולות הכיסוי הביטוחי ולטיב הכיסוי הביטוחי שרכש.