בית הדין דחה טענת התיישנות שהועלתה על ידי הביטוח הלאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 21.11.21 (להלן – הוועדה) אשר קבעה בין היתר כי למערערת נכות רפואית בשיעור  10% בגין אסתמה בהתאם לתקנות הביטוח  הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות:

1. המערערת, ילידת 1966, סובלת ממספר ליקויים רפואיים.

2. רופא מוסמך קבע, כי נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת היא בשיעור 65%  ומתוכה נכות בגין בשיעור של 10% בגין אסתמה.

3. על החלטת הרופא המוסמך הגישה המערערת ערר.

— סוף עמוד  2 —

4. הוועדה התכנסה לדון בערר ביום 8.8.21 וערכה בדיקה קלינית. הוועדה קבעה כי היא מבקשת לקבל מסמכים נוספים בעניין מחלת הריאות הנטענת כדלקמן:

"לפי עו"ד מדובר  ב – COPD. לצורך קביעת נכות הנושא מחלת ריאה הוועדה מבקשת מכתב מרופא הריאות עם פירוט האבחנה: האם מדובר באסתמה או COPD. תוצאות תפקודי ריאות ואם אכן לא הצליחה לבצע את הבדיקה, פירוט מס' הבדיקות שנכשלו והסיבה לכישלונן. הוועדה תקבע בהמשך האם ניתן לקבוע נכות בנושא מחלת ריאות"..

5. חרף החלטה זו לא נשלח למערערת מכתב דרישה לקבל מסמכים.

6. ביום 21.11.21 התכנסה הוועדה לדיון מסכם לאחר קבלת חוות דעת יועצים בתחומים שונים וסיכמה את הנכות המשוקללת. אין בהחלטת הוועדה דיון בנושא הנכות בגין מחלת ריאות והנכות נותרה בסיכום הנכויות כפי שנקבעה על ידי הרופא המוסמך.

7. ביום 5.12.21  נשלח מכתב המודיע למערערת דבר החלטת הוועדה. לטענת המערערת  לא קיבלה  מכתב זה ונודע לה על החלטת הוועדה רק במכתב מיום 17.01.22 המתייחס גם להחלטת הוועדה לעררים בעניין דרגת אי הכושר. המערערת הגישה תצהיר תמיכה בנוגע לטענה זו.

8. נוכח מועד הגשת הערעור, המשיב טען, כי יש לסלקו על הסף מחמת התיישנות.

תמצית טענות הצדדים:

9. טענות המערערת :

א. ככל שנדרש יש הצדקה להארכת מועד להגשת ערעור.

ב. המערערת לא קיבלה מכתב דרישת מסמכים .

ג. הוועדה בישיבה מסכמת לא התייחסה כלל לנושא הנכות בגין מחלת הריאות.

10. טענות המשיב:

א. יש לדחות את הערעור על הסף בשל עיתוי הגשתו.

ב. אין בתצהיר המערערת לסתור את החזקה כי מכתב שנשלח מגיע ליעדו בתוך  מספר ימים.

ג. המערערת לא התייחסה לשאלה האם  ברשותה המסמכים שדרשה הוועדה מזמן אמת ולכן לא ברורה שאלת התועלת הפרקטית בהליך.

דיון והכרעה:

— סוף עמוד  3 —

11. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.  אנמק קביעתי להלן.

12. הנושא הראשון הדורש התייחסות הוא הטענה שיש לסלק על הסף את ההליך מחמת איחור בהגשתו.

13. המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן –התקנות).

14. תקנה 1לתקנות קובעת כי:

 " 'החלטה' – כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק".

15. תקנה 2לתקנות קובעת כי:

" ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער…".

16. המערערת טוענת,  כי לא קיבלה את המכתב מיום 5.12.21.  ככל שטענה זו נכונה ממילא אין כל הצדקה לטעון לאיחור בהגשת ההליך.צודק המשיב שקיימת חזקה לפיה מכתב שנשלח לכתובת תקינה מגיע ליעדו כעבור ימים ספורים. הנטל לסתור את החזקה מוטל על המערערת (עב"ל 41882/03/14  הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי (18.5.15)). עם זאת, נפסק כי מדובר בנטל קל  יחסית. במקרה זה המערערת הגישה תצהיר בעניין ולא מצאתי טעם שלא לתת אמון בטענתה. האמור נכון מכוח קל וחומר שעה שנטען, כי מכתב זה (מיום 5.12.21) לא  מופיע באתר האישי, והמשיב לא סתר את הטענה.

17. אף אם אניח, כי המכתב האמור התקבל אצל המערערת בסמוך למועד הנפקתו, הפסיקה  קובעת, כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגיש ערעור על ועדה בהינתן טעמים מיוחדים (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)). הערעור הוגש כשלושה חודשים לאחר המועד הסביר בו היה אמור להתקבל המכתב.

18. לפי פסיקת בתי הדין, המשיב כנוהג לא מעלה טענת התיישנות בטרם חלפו 90 ימים ממועד קבלת ההודעה על החלטת הוועדה. זאת ועוד,  אחד השיקולים בשאלת הארכת המועד הוא מידת האיחור. לעניין זה נפסק כי "ככל שמשך

— סוף עמוד  4 —

האיחור גדול יותר, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת המועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה בגמישות" (בשא (ארצי) 507/06 אריאלי צבאן חן נ' המוסד לביטוח לאומי (17.9.06)). במקרה זה אין מדובר  באיחור משמעותי.

19. שנית, לצורך בחינת השאלה, האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה לעררים יש לברר את סיכוייו של ההליך. על פי הלכה פסוקה, סיכויי הערעור עשויים  כשלעצמם  להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (דב"ע נז/98-9 שלום כהן – מדינת ישראל – משרד התקשורת (12.2.97)).

20. סיכויי הערעור טובים, שכן לא נשלחה למערערת הדרישה להמציא מסמכים (בהתאם לבקשת הוועדה) ולמעשה לא ניתן לה יומה בפני הוועדה. מדובר בפגם מובהק בעבודת הוועדה.

21. לסיכום סוגיית הארכת המועד: צירוף הנסיבות שצוינו לעיל יחד  עם סיכויי הערעור הטובים  מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד ככל שאמנם חלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. על כן, אין לדחות את הערעור מחמת איחור בהגשתו.

22. בהתייחס לגופו של עניין, משלא ניתנה למערערת האפשרות להתייחס לדרישת הוועדה להמציא מסמכים יש לאפשר לה להשלים את החסר כעת. טענת המשיב כי המערערת לא הציגה מסמכים כדרישת הוועדה בהליך זה אינה ממן העניין שכן לא ניתנה החלטה המורה לעשות כן.

23. ממילא הוועדה תדון לגופם של המסמכים שיומצאו לה. אין מקום להשערות בעניין זה ומשכך גם לא מצאתי טעם להורות למערערת להגיש את המסמכים בשלב זה. כך בפרט נוכח מהות המסמכים שנדרשה המערערת להמציא ומשניתנה לה גם אפשרות להגיש סיכום רפואי לגבי הסבר  לעניין אי ביצוע בדיקות, ככל שבדיקות אמנם לא בוצעו.

סוף דבר  

— סוף עמוד  5 —

24. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת לדון שנית בנושא הנכות המתאימה בגין מחלת הריאות תוך התייחסות למסמכים שנדרשו.

המערערת תוזמן לדיון בוועדה ותתייצב לדיון זה כאשר ברשותה המסמכים שדרשה הוועדה.

25. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 4,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים. ההוצאות נפסקו על הרף הגבוה. לא היה מקום לעמוד על דחיית הערעור כאשר מוסכם, כי המערערת לא קיבלה הודעה בדבר דרישת הוועדה להמציא מסמכים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד תביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il