סיפורי הצלחה

בג"צ פנקס (1634/09) שינה הלכה שהייתה קיימת עשרות בשנים והביא למהפכה בעולם הנכויות, בכל הנוגע לפסיקת נכויות אורטופדיות ונוירולוגיות גם יחד, בשל פגיעות דיסקליות בעמוד השדרה. מאחר שפגיעות עמוד שדרה – גב וצוואר הינן  מהפגיעות היותר שכיחות  אצל מבוטחים, הרי שלבטח מדובר באחת הפסיקות החשובות והמשפיעות של בית המשפט העליון בתחום הנכויות, אם לא המשפיעה שביניהן.

מר פנקס נחבל בסוף שנות ה -90 בגבו התחתון (אובחנה פגיעת דיסקלית) ונקבעה עבורו נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% עבור ההפרעה הנוירולוגית – פגיעה שרשית מתנית. לימים חלה החמרה במצבו הרפואי ומעבר לפגיעה הנוירולוגית (הפחתה בתחושה ברגל) הוא החל לסבול אף מפגיעה אורטופדית – הגבלה בתנועות ע"ש מתני והוא הגיע למשרדנו לצורך הגשת תביעה להחמרת מצב. במסגרת ההליך להחמרת מצב, הגיעה הועדה הרפואית לעררים למסקנה כי אכן חלה החמרה במצבו וכי מעבר לנכותו הנוירולוגית קיימת גם נכות אורטופדית, אולם הוסיפה שהיא מנועה מלפסוק נכות רפואית נוספת זאת בשל תקנה 37(10)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-, לפיה כשקיימות הפרעות כתוצאה מפגיעה בדיסק ייקבעו אחוזי הנכות או בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי ולא תיפסק נכות מצטברת.

לאחר שבית הדין האזורי לעבודה ובעקבותיו בית הדין הארצי דחו את ערעורו של מר פנקס, לא נותר לנו אלא להגיש עתירה לבית המשפט העליון  בעניין, כשטענתנו המרכזית היא כי יש לפרש את התקנה באופן שיאפשר לקבוע את דרגת הנכות במצטבר על שתי הפגימות, היות ומדובר בשתי פגימות נפרדות שאינן תלויות זו בזו, ומשכך, יש לקבוע עבורו שני סעיפי ליקוי נפרדים באופן ששיעור נכותו המצטבר ישקף את מלוא פגימותיו.

במסגרת הדיון ועל מנת להוכיח את טענתנו, הצגנו בפני בית המשפט  חוות דעת רפואיות  מתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, לפיהן , אין זה נכון מבחינה רפואית להגביל את הנכות עקב בקע דיסק לנזק אורטופדי או נוירולוגי מבלי שאפשר לפסוק נכות בגין שני הליקויים גם יחד. בית המשפט העליון שוכנע וקבע כי אכן יש מקום במקרים מעין אלו לפסוק נכויות נוירולוגית ואורתופדית גם יחד  ואת פרשנות המילה "או" המופיעה בתקנה אין לפרש באופן דווקני וניתן לפרשה כ – "ו/או".

באשר לתחולת הפרשנות החדשה של התקנה על נכים בעלי נכות אורתופדית ונוירולוגית כאחד כתוצאה מפריצת דיסק, נקבע כי מבוטח אשר קיבל נכות רק עבור פגיעה אורתופדית או נוירולוגית, למרות שהוא סובל משתי פגיעות אלה, יוכל להגיש בקשה להחמרת מצב – אף אם מצבו הרפואי לא השתנה – וזאת בהתבסס על שינוי ההלכה ואם אכן למבוטח זה ישנן שתי פגיעות, אך, כתוצאה מהתקנה, הוא לא קיבל את המגיע לו בדין תוכל הוועדה הרפואית לתקן את המעוות.

להלן פסק הדין:

ביטוח לאומי,עתירה זו עניינו של סעיף 37(10)(ב') לתקנות הביטוח הלאומי (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תשט"ז-1956, העוסק באופן קביעת דרגת נכות לנכים הסובלים מפריצת דיסק .

חקיקה שאוזכרה:

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: סע'  37(10)(ב)

הנשיאה ד' ביניש:

1. העתירה שלפנינו עוררה שאלה בדבר פרשנות תקנה 37(10)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1965 (להלן: התקנה), העוסקת באופן קביעת דרגת נכות לנכים הסובלים מפריצת דיסק. וזו לשון התקנה:

2. העותר ביקש מאיתנו להורות על בטלות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 254/08 בן ציון פנקס נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 4.11.2008) בו נקבע כי לא ניתן לקבוע את דרגת נכותו על פי התקנה בהתחשב הן בפגיעה האורתופדית והן בפגיעה הנוירולוגית מהן הוא סובל, אלא יש להתחשב אך בפגיעה שמקנה את דרגת הנכות הגבוהה מבין השתיים. חלף זאת, ביקש מאיתנו העותר להורות כי יש לפרש את התקנה באופן שיאפשר לקבוע את דרגת הנכות על פי הפגימות השונות מהן סובל נפגע העבודה, כך שאם ימצא כי הוא לוקה בשתי פגימות נפרדות שאינן תלויות זו בזו, ייקבעו לו שני סעיפי ליקוי נפרדים באופן ששיעור נכותו המצטבר ישקף את מלוא פגימותיו.

3. בדיון שנערך לפנינו ביום 12.7.2010 ביקשנו מבאת-כוח המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב) להציג בפנינו את עמדת המשיב ביחס לשאלת קיומה של הצדקה רפואית, במובחן מלשונית ומשפטית, לפרשנות התקנה באופן שלו טוען העותר. ואכן, ביום 16.12.2010 הודיענו המשיב כי לאחר שנבחנה פרשנות העותר על ידי ועדה של מומחים רפואיים מתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, נמצא כי "אין זה נכון מבחינה רפואית להגביל את הנכות עקב בקע דיסק לנזק אורטופדי או נוירולוגי מבלי שאפשר לפסוק נכות בגין שני הליקויים גם יחד. הגבלה זו הינה טעות מהותית". לפיכך, שינה המשיב את עמדתו וכעת הוא שותף לעמדת העותר לפיה התקנה מאפשרת קביעת נכות נוירולוגית בלבד, קביעת נכות אורתופדית בלבד, וקביעת נכות נוירולוגית ואורתופדית גם יחד. המשיב הדגיש כי הסכמתו האמורה לפרשנות המילה "או" המופיעה בתקנה כ"ו/או" הינה נקודתית בלבד ביחס לתקנה שבה עסקינן, וכי אין בה כדי להוות הסכמה לשינוי פרשני כאמור בכל סעיף חוק או תקנה אחרת הכוללים את המילה "או".

4. באשר לתחולת הפרשנות החדשה של התקנה על נכים בעלי נכות אורתופדית ונוירולוגית כאחד כתוצאה מפריצת דיסק, הודיע המשיב ביום 10.2.2011 כי הוא מקבל את הצעת העותר (שהועלתה בהודעתו מיום 12.1.2011) לפיה "מבוטח אשר קיבל נכות רק עבור פגיעה אורתופדית או נוירולוגית, למרות שהוא סובל משתי פגיעות אלה, יוכל להגיש בקשה להחמרת מצב – אף אם מצבו הרפואי לא השתנה – וזאת בהתבסס על שינוי ההלכה. אם אכן למבוטח זה ישנן שתי פגיעות, אך, כתוצאה מהתקנה, הוא לא קיבל את המגיע לו בדין תוכל הוועדה הרפואית לתקן את המעוות".

5. במצב דברים זה, ראינו בעמדת המשיב הסכמה לראות בעתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי וכן הסכמה להוצאת צו מוחלט בכל הנוגע לפרשנות תקנה 37(10)(ב), כפי שהוצגה בתגובות שהוגשו מטעמו.

לפיכך, מבוטל בזה פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 254/08, ומעתה ואילך תיקבע דרגת הנכות על פי התקנה בהתאם לאמור בסעיף 2 לפסק-דיננו זה.

המשיב 2 ישא בשכר טרחה והוצאות העותר בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, א' באדר ב' התשע"א (7.3.2011).

א' גרוניס 54678313-1634/09

ה נ ש י א ה                                   ש ו פ ט                                    ש ו פ ט

מחלקת נכות כללית הצליחה להוציא ללקוח קצבת נכות כללית, פנסיית נכות ופטור ממס הכנסה

לקוח בן 60 הגיע למשרדנו סיפר שפרש מעבודתו, בפנסיה מוקדמת, זמן מה קודם לכן, בין היתר בגלל מצבו הרפואי.

לאחר שלמדנו את פרטי המקרה, פעלו עבור הלקוח בכמה מסלולים במקביל.

בשלב ראשון למדנו את פרטי התיק הרפואי שלו, והפננו את הלקוח לבצע מספר בדיקות רפואיות, שיוכלו להוכיח שהוא סובל מבעיות רפואיות שלא היו מתועדות עד לאותו מועד.

בשלב שני הגשנו עבורו שלוש תביעות: למוסד לביטוח לאומי – לשם קבלת קצבת נכות כללית; לקרן הפנסיה – לשם קבלת פנסיית נכות; ולרשות המיסים – לשם קבלת פטור ממס הכנסה עקב מצבו הרפואי.

לאחר ניהול הליכים בוועדות הרפואיות – הצלחנו בכל מסלולי התביעה, וכך הלקוח החל לקבל קצבת נכות כללית מלאה, קצבת פנסיית נכות מקסימלית ופטור ממס הכנסה על הפנסיה החודשית שלו.

מחלקת נכות כללית הצליחה להעלות את דרגת אי הכושר של מבוטח במסגרת הליך החמרת מצב (בדיקה מחדש) בתביעת נכות כללית

מבוטח של הביטוח הלאומי היה זכאי לקצבת נכות חלקית בשל כך שהיה עובד, דרגת נכותו היתה חלקית, וכך גם דרגת אי הכושר שנקבעה לו בזמנו.

כעבור זמן, המבוטח הפסיק לעבוד, וביקש כי בשל כך המוסד לביטוח לאומי יעלה את דרגת אי הכושר שנקבעה לו לצורך הגדלת קצבת הנכות הכללית. לצערו, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו – או אז פנה למשרד לייצוג.

מחלקת נכות כללית במשרד, אשר קיבלה את התיק לטיפולה, הגשיה ערר לוועדה רפואית לעררים ותקפה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בטענה כי במצבו של הלקוח יש לקבוע לו דרגת נכות מלאה.

הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את טענתנו, העלתה את דרגת אי הכושר שלו ל"אי כושר מלא" וכך קצבת הנכות הכללית שלו הלקוח עלתה בשיעור משמעותי ביותר – לקצבה המקסימלית שניתן לקבל במסגרת נכות כללית.

באופן יוצא דופן מחלקת נכות כללית, בניהולה של עו"ד רותם עידן, הצליחה להשיג הכרה בדרגת אי כושר גבוהה לחולה קרוהן צעיר

לקוח צעיר אשר סבל ממחלת מעיים דלקתית קרוהן. מדובר במחלה אשר משפיעה בעיקר על מערכת העיכול, ותסמיניה כוללים כאבי בטן, שלשולים, חולשה, ירידה במשקל ותשישות.

בתחילה הצעיר הגיש תביעת נכות כללית בעצמו, בטענה כי כושר עבודתו נפגע באופן משמעותי בשל נכותו מממחלת הקרוהן – אולם המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו וקבע כי הצעיר לא איבד מספיק מכושר עבודתו על מנת להיות זכאי לקצבה.

עם קבלת הייצוג, משרדנו הגיש עבור הצעיר ערר, והצליח לשכנע את הוועדה הרפואית לעררים כי על אף גילו הצעיר, כושר עבודתו של הלקוח שלנו נפגע משמעותית. בשל החלטה זו, נקבע כי הלקוח זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של אלפי ש"ח לחודש, למשך עשרות שנים.