פסוריאזיס והשירות הצבאי

אחת התזות הרווחות היא כי המחלה פורצת אצל מי שיש לו רקע גנטי למחלה זו, לאחר קרות אירוע המוציא את המחלה מן הכוח אל הפועל. כיום מקובל כי דחק נפשי, אירוע טראומטי או לחץ יוצא דופן, שאירעו בטרם פריצת המחלה יכולים להיחשב כגורמים לפריצת המחלה. על מנת להבהיר את עניין ה"רקע הגנטי", נציין כי לכל אחד מאתנו רקע גנטי לשורה של מחלות. מחלות אלה יכול שיפרצו במועד כזה או אחר ויכול להיות שלאורך כל חיינו לא יפרצו כלל. 

על מנת שהתביעה תוכר, על מגיש התביעה להוכיח כי המחלה ארעה במהלך ועקב השירות. הוכחה כי המחלה ארעה במהלך השירות עשויה להיות קלה, אם ניתן להוכיח כי התלונה הראשונה ארעה בתקופת השירות. האלמנט השני אותו צריכים להוכיח הוא כי המחלה פרצה עקב השירות, בגלל השירות, תוך הצבעה על אירועי דחק-לחץ חריג, שאירעו במסגרת השירות טרם פריצת המחלה. 

קצין התגמולים, תוך היעזרות במומחים מטעמו, אמור להחליט האם לדחות את תביעת הפונה, בטענה כי לא הוכח קשר בין השירות לבין פרוץ המחלה או להכיר בקשר כזה. גם כאשר מוכר קשר בין השירות לבין המחלה, על קצין התגמולים להחליט האם מדובר בקשר של גרימה או בקשר של החמרה. היינו, האם השירות גרם לפריצת המחלה או שרק החמיר אותו במידה זו או אחרת. במידה ונקבע כי המחלה נגרמה עקב השירות – תוכר מלוא הנכות כנכות שנגרמה במהלך השירות לעומת זאת, אם ייקבע כי הקשר הוא של החמרה בלבד, לשם הדוגמא, קביעה שהשירות רק החמיר במחצית את הנכות, אזי הנכות שתוכר לנכה תהא רק חלק משיעור נכותו (מחצית הנכות בהתאם לדוגמא זו) וזכויותיו יינתנו, אם בכלל, בהתאם לשיעור הנכות החלקית בלבד. 

כדי להמחיש את העניין, נציין כי הנכות בגין מחלת הפסוריאזיס יכולה להיות בשיעור 10%, 20% או 30%, בהתאם למידת חומרת המחלה. נשווה כעת את ההבדל בין הזכויות שיקבל נכה שהוכר כמי שנכותו נגרמה כתוצאה מהשירות לבין נכה שנקבע כי נכותו רק הוחמרה במחצית כתוצאה מהשירות. 

נכה ששיעור נכותו 10% ונקבעה כי נכותו נגרמה כתוצאה מהשירות – יקבל מענק בשיעור של כ- 46,000 ש"ח, יקבל תעודת נכה ויזכה לשרות הטבות נוספות המוענקות לנכה שנכותו 10%. נכה ששיעור נכותו 10%, אך נקבע כי הנכות רק החמירה במחצית עקב השירות, יוכר רק כנכה בשיעור 5% על חשבון השירות. נכה זה לא יקבל כל מענק, לא יקבל תעודת נכה ולא יקבל כל הטבה. 

נכה ששיעור 20% ונקבע כי נכותו נגרמה עקב השירות, יקבל גמלה חודשית לכל חייו (גמלה בסיסית בשיעור כ- 850 ש"ח לחודש, שהם כ-10,000 ש"ח לשנה, המשתלמים למשך יתרת החיים, 40, 50 או 60 שנים, אצל מי שחלו בגיל צעיר. כמו כן זכאי מי ששיעור נכותו 20% ומעלה לטיפולים על חשבון משרד הביטחון (עניין חשוב ביותר לחולי פסוריאזיס, שכן הטיפולים בעיקר באיזור ים המלח, בתנאים הניתנים ע"י משרד הביטחון, שווים מאות אלפי ש"ח לכל חולה). כמו כן זכאי נכה ששיעור נכותו 20% ומעלה לשורת הטבות גדולה ביותר, הכוללת מימון לימודים, משכורת חודשית בעת לימודים, מימון לימודים לילדים ועוד מענקים והטבות יקרות ערך. לעומת זאת, נכה ששיעור נכותו 20%, אך הוכר רק כמי שנכותו הוחמרה במחצית עקב השירות, יוכר רק כנכה ששיעור נכותו 10%, תימנע ממנו קצבה חודשית ויינתן לו מענק חד פעמי בלבד, תימנע ממנו האפשרות לקבל טיפולים על חשבון משרד הביטחון, לימודים על חשבון משרד הביטחון והטבות רבות נוספות. 

נכה ששיעור נכותו 30% ונקבע כי נכותו נגרמה עקב השירות, יקבל זכויות בדומה לאלה המפורטות לעיל, הניתנות לנכה בשיעור 20%, רק שהמענק החודשי שיקבל גבוה מזה שלזכותו 20% בלבד, במחצית. מנגד, נכה ששיעור נכותו 30% אולם נכותו הוכרה כנכות שרק הוחמרה במחצית עקב השירות יוכר כנכה בשיעור 15% בלבד ויהא זכאי רק למענק חד פעמי, בלא טיפולים ויתר הזכויות, כפי שפורט בפסקה הקודמת. 

הפער בין שווי זכויותיו של מי שהוכר שנכותו נגרמה עקב השירות לבין מי שנקבע שנכותו רק הוחמרה עקב השירות, מגיע כמפורט בדוגמאות אלה, למאות אלפי ש"ח לכל חולה ולעתים אף למעלה מ- מיליון ש"ח לחולה. 

חולים רבים המגישים תביעה לקצין התגמולים, מקבלים תשובה כי הוכר קשר של החמרה בלבד בין שירות לבין המחלה. המומחה מטעם קצין התגמולים כותב בחוות דעתו כי מחלת הפסוריאיזיס היא מחלה שלה רקע גנטי ולכן, למרות שהוכח לחץ במהלך השירות של החולה, הוא קובע קשר של החמרה בשיעור מחצית, היינו מחצית על חשבון הרקע הגנטי (הנתונים האישיים) ומחצית בגין השירות. קביעה זו, שנראית לכאורה הגיונית, אינה הגיונית כלל וכלל. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי העובדה שלאדם רקע גנטי להתפרצות מחלה אינה משנה כהוא זה מההחלטה בדבר הקשר בין המחלה לבין השירות הצבאי. במידה שהמחלה פרצה במהלך השירות הצבאי, עקב מאורע או תקופה של לחץ חריג, יש לקבוע קשר של גרימה בין השירות לבין המחלה. 

מרבית החולים המגישים תביעותיהם אינם מיוצגים, אינם מכירים את ההלכות בנושא, מקבלים תשובה זו שנחזית בעיניהם כהגיונית וכך מאבדים זכויות המגיעות להם ביושר, זכויות שערכם מאות אלפי ש"ח וזכויות להינות מטיפול מיטבי במחלה זו שאינה נעימה כלל ועיקר. במקרים רבים בהם התובעים הגישו ערעור על החלטה זו, ערעור זה התקבל ונתנו להם מלוא זכויותיהם, שכן מדובר בהחלטה שידוע כי אינה נכונה. במקרים אחרים, הגם שידוע כי החלטה זו מוטעית, מבקש קצין התגמולים להגן עליה. 

מה יעשה תובע חדש: 

חולה שטרם הגיש תביעתו או שהגיש תביעה וטרם קביל החלטה בתביעה, ראוי שיהא ער לעניין חשוב זה ויכלכל צעדיו בהתאם, בין אם על ידי הגשת התביעה באמצעות עו"ד המתמחה בתחום ובין אם על דרך בירור וחיפוש ההלכות בעניין, תוך מודעות להחלטה השגויה שייתכן כי תינתן בעניינו ומודעות לכך, שלא כדאי לוותר על ולהותיר החלטה זו על כנה כפי שהיא. 

האם אצל מי שההליכים בעניינו הסתיימו כבר – העניין "אבוד"? 

גם מי שקיבל החלטה בדומה למפורט לעיל, היינו שההכרה בנכותו אינו הכרה מלאה, אלא הכרה בהחמרה בלבד, וגם אם החלטה זו נתנה לפני שנים ולכאורה עבר המועד לערעור עליה, אינו חסום מפני הליך לשינוי ההחלטה בעניינו. בחוק הנכים קיים סעיף (סעיף 35), המאפשר להגיש בקשות לקבלת החלטות חדשות, בנסיבות מסויימות, בלא הגבלת זמן. גם במקרים אלה קיימת אופציה משפטית לשנות את ההחלטה ולהביא לתיקון העוול שנעשה לרבים מהחולים במחלה, שלא היו ערים להחלטה שפגעה בזכויותיהם. 

סיכום: 

לחולי פסוריאזיס יש אפשרות לתבוע ולזכות בהכרה בכך שמחלתם נגרמה במהלך ועקב השירות. כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו, אולם קיימת חשיבות רבה הן לאופן הגשת התביעה והראיות התומכות בקשר שבין השירות לבין המחלה וקיימת חשיבות רבה, להיות ערים להיבטים המשפטיים המיוחדים הסבים סביב סוגיית הקשר שבין השירות לבין מחלה זו, אחרת, בהינף החלטה אחת, שאינה נכונה, עשויים להילקח מהחולה זכויות כספיות ואפשרויות טיפול ושיקום בהיקף של מאות אלפי ש"ח. מידע זה חשוב הן לתובעים חדשים והן למי שהגיש תביעות בעבר ואלה נדחו לחלוטין או התקבלו בחלקן, בקביעה כי הקשר בין השירות לבין המחלה הוא קשר שלהחמרה בלבד. אלה וגם אלה יכולים לעשות לשינוי ההחלטה בעניינם ולמקסום זכויותיהם. 

לקריאה נוספת בנושא "פסוריאזיס" באתר "כל זכות" לחץ כאן 

נשמח לענות ולסייע- השאירו פרטים באתר או חייגו 8332*