תביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית

תביעה ייצוגית נגד 'רשות' (המדינה, רשות מקומית, המוסד לביטוח לאומי וכיוצא באלה) מתנהלת בבית משפט לעניינים מינהליים.

בעת חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, המדינה דאגה לעצמה להקלות, במקרה בו מוגשת תביעה ייצוגית נגד רשות.

ניתן להגיש תביעה נגד המדינה על גביית מס, אגרה או תשלום חובה אחר, ולא בעילות תביעה אחרות – כדוגמת תשלום בחסר מצד הרשות. מגיש התביעה חייב להיות בעל עילת תביעה אישית, אמיתית, נגד הרשות.

בנוסף, אף כאשר מוגשת תביעה ייצוגית נגד רשות, יש לרשות אפשרות להגיש "הודעת חדילה" – הודעה לבית המשפט לפיה היא מתחייבת להפסיק בגביית היתר הפסולה. במקרה כזה, הבקשה לאישור התביעה הייצוגית תידחה, והרשות לא תידרש להשיב את סכומי הכסף שגבתה באופן פסול ובלתי חוקי.

במקרה כזה, למרות שלא נפסק סעד לקבוצה כנגד הרשות שנתבעה, עדיין בית המשפט עשוי לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו – וזאת על מנת לשמר את האינטרס הכלכלי בהגשת בקשות אישור לתביעות ייצוגיות מוצדקות כנגד רשות ציבורית. השיקולים שבית המשפט שוקל בעת פסיקת גמול ושכר טרחה בתביעה ייצוגית הם – שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה ושיקולי הכוונה ציבורית.

אף כאשר הרשות בוחרת לנהל את ההליך המשפטי עד תום, ונקבע בפסק דין סופי וחלוט כי הרשות פעלה באופן בלתי חוקי וגבתה מחברי הקבוצה גביית יתר – ניתן לדרוש ממנה להשיב רק את הסכומים שגבתה עד שנתיים לפני הגשת בקשת האישור. זאת, על אף שלחברי הקבוצה עומדת זכות להשבה של מלוא הסכומים שנגבו ביתר, לתקופה ארוכה יותר של 7 שנים לפחות (תקופה המכונה 'תקופת ההתיישנות'.

לסיכום, הגשת תביעה ייצוגית נגד גוף שהינו רשות ציבורית היא בעלת מורכבות ייחודית המחייבת בקיאות בנושא. הגשת תביעה ייצוגית מוצלחת יכולה להניב לתיקון משמעותי לטובת הקבוצה המיוצגת, ובהתאם לכך גם גמול ראוי לתובע המייצג.