המומחה הראשון קבע כי קיימת סבירות גבוהה שהמנוח נפטר מסיבה קרדיאלית, וכי תרומת התאונה למותו של המנוח הייתה שולית. עם זאת הבהיר המומחה כי "אין ספק שהתאונה הקשה היוותה את אחד הגורמים המזרזים לפטירתו".

המומחה השני, נפרולוג, ציין בחוות דעתו כי אמנם לפני התאונה המנוח סבל מפגיעה כלייתית ומיתר לחץ דם, אולם לכריתת הכליה הבריאה בעקבות התאונה הייתה השפעה על מצבו הכלייתי של המנוח.

המומחה השלישי שמינה בית הדין הסביר כי אי ספיקת כליות בינונית ומעלה מהווה גורם סיכון משמעותי לטרשת עורקים ולמחלת לב. המומחה הוסיף כי הגורמים למחלה הלב ממנה סבל המנוח היו עישון וסוכרת מהם סבל מספר שנים לפני התאונה, עם זאת, כתוצאה מהתאונה התפתחה אי ספיקת כליות משמעותית שנגרמה עקב התאונה שהיא גורם משמעותי לחלות במחלת לב. לסיכום המומחה קבע בחוות דעתו כי אי ספיקת הכליות שהופיעה עקב התאונה אחראית לכ-20% מההחמרה שהובילה למותו.

בכך בית הדין קיבל את עמדת בא כוחה של האלמנה לפיה קביעת המומחה השלישי כי תרומת הפגיעה בעבודה למות המנוח היא בשיעור 20% עונה לדרישת הפסיקה לעניין קיומה של "השפעה משמעותית" ולא זניחה למותו ולכן אלמנתו תזכה לקצבת תלויים משמעותית.