פסק דין שניתן לאחרונה הורה בית הדין לעבודה בתל אביב לביטוח הלאומי להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, תוך דחיית עמדת המוסד שלפיה הנפגע לא הוכיח שהתלונן על טנטון בפני רופאים טרם הגשת התביעה.

ב-2015 הגיש הנפגע תביעה לתשלום דמי פגיעה עבור ירידה בשמיעה וטנטון בשתי האוזניים. כעבור כשנה ושלושה חודשים דחה המוסד לביטוח לאומי את התביעה ובמרץ 2018 פנה הנפגע לעזרתו של לבית הדין לעבודה.

תוך כדי ההליך הודיע ביטוח לאומי כי ערך בדיקה נוספת בעניינו והחליט להכיר בבעיית השמיעה של התובע כפגיעת עבודה. עם זאת, הוא נותר איתן בדעתו בנוגע לטנטון. בהקשר זה נטען כי התובע לא עמד בדרישת החוק כיוון שלא הוכיח "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי".

אולם התובע הציג בבית הדין שבע תלונות כאלה ואף הפנה לכך שהרופא מטעם המוסד לביטוח לאומי עצמו אישר שקיימות פניות חוזרות ונשנות לרופא עקב טנטון.

"גישתו של בית הדין בעניין פגיעה בתפקוד כתוצאה מהטינטון, והתלונות לגורם רפואי… הפכה לליבראלית יותר", כתבה השופטת עידית איצקוביץ תוך הפנייה לפסק דין שניתן בבית הדין הארצי וקובע כי עצם התלונה לרופא מעידה על פגיעה תפקודית.

במקרה הנוכחי, השופטת ציינה כי התלונות הרלוונטיות הן רק אלו שהועברו לפני הגשת התביעה לביטוח הלאומי – כלומר לפני דצמבר 2015.

מכאן שמתוך התלונות שהציג התובע יש לכלול רק חמישה רישומים: שתי פניות לרופא בשל טנטון בעיקר כשהרקע שקט, בדיקה במכון "קולות" שבה נרשם כי התובע התלונן על טנטון דו-צדדי, בדיקה במכון "הדים" שבה נרשם כי התובע התלונן על טנטון דו צדדי בעיקר בשעות הערב ורישום מקופת חולים כללית על טנטון באוזן ימין.

המוסד לביטוח לאומי טען כי מהתלונות הללו לא ניתן להבין שמדובר בטנטון תמידי. אבל השופטת העדיפה את גישת התובע, שלפיה אם כתוב כי הטנטון הוא "בעיקר בשעות ערב" או "בעיקר כשהרקע שקט" המשמעות היא כי "הטנטון קיים כל הזמן, אך נעשה יותר חזק ויותר מורגש בשעות של שקט/ ערב".

לפיכך השופטת קבעה כי התובע עמד בדרישות החוק במלואן ותביעתו התקבלה. המוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 שקל.