דלג לתוכן המרכזי
כיצד נוכל לעזור לך?
כיצד נוכל לעזור לך? *8332
עורכת דין
רותם ברק
המלצות
ייצגו בתביעה בעקבות תאונת דרכים זכיתי לקבל שירות מעולה ויחס אדיב לא מבינה כלום בעניין הזה והם עשו את כל…
ש.ח
לעוד סיפורי הצלחה
  • עיקר עיסוקה בתחום תביעות הביטוח הלאומי והינה מייצגת את לקוחותיה בבית הדין לעבודה וכמו כן, בוועדות רפואיות.

    מתמחה בנושאים הבאים: תאונות עבודה, מחלות מקצוע, מיקרו טראומה, נכות כללית, ניידות, תאונות דרכים ונזקי גוף.

    סיימה את התואר במשפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן בהצטיינות דיקן.

    החלה את דרכה במשרד החל משנת 2016 כטרום מתמחה ולאחר מכן כמתמחה.

    חברה בלשכת עו"ד משנת 2018.

עוד על עורכת דין רותם ברק
בשל סירוב גט: אלמנה תקבל רבע מיליון שקל

במשך 22 שנים סירבו בעיריית רמת גן לשלם קצבת שארים לאלמנה מכיוון שבעלה השני לא נתן לה גט.

האלמנה הגישה בשנה שעברה תביעה נגד עיריית רמת גן בבית הדין האזורי לעבודה בת"א באמצעות עו"ד מלכיאל חדד, ממשרד מרקמן את טומשין

בבית הדין לעבודה הכריעו: היא תפוצה במאות אלפי שקלים.

קרא עוד
עובד רשות השידור נפטר מסרטן - והוכר כנפגע אסבסט מהמבנים של הרשות בת"א

עורכי דינו של הכתב הבכיר לשעבר שלקה בסרטן ריאות מסוג מזותליומה הצליחו לקשור בין גגות המבנה בו עבד במשך עשרות שנים למחלה הקשה שהביאה לפטירתו. צילומי אוויר של "גוגל" הראו בוודאות כי חלק משמעותי של הגגות במתחם מקורם באסבסט – הגורם המוביל לתחלואה של המחלה. בעקבות הכרה של הביטוח הלאומי: אלמנתו תזכה לקצבה חודשית.

קרא עוד
זכויות כספיות מהביטוח הלאומי והרשויות - להם זכאים תושבי וחברי התנועה הקיבוצית עובדים שכירים/עצמאיים וגמלאים - כתוצאה ממצבם הרפואי

בשנים האחרונות הוכרו יותר ויותר בעיות רפואיות בהן לוקים תושבי וחברי קיבוציםכפגיעות עקב עבודה, המזכות את הסובלים מהן, במענק חד פעמי או בקצבה חודשית לצמיתות. פרט לכך קיימות זכויות משמעותיות נוספות שכדאי להכיר, כשמימוש זכות זו או אחרת יכולה להוביל לשיפור ניכר באיכות החיים, במאמר זה נסקור בקצרה את הזכויות העיקריות להם זכאים תושבי וחברי קיבוצים.

עו"ד ליאור טומשין
קרא עוד
משפחת פועל שנהרג בתאונה תובעת חברות בנייה ב-3.4 מיליון שקל

הפועל נהרג לאחר שנפלה על ראשו ערימת פיגומים שהתנתקה ממנוף בעת שעבר באתר באזור המרכז עם אביו ואחיו; הם תובעים את חברות דונה הנדסה ובנייה, דונה שי נכסים ופסגות אור; לדבריהם, הם "חיים בסיוט מתמשך, גופת קרובם חוזרת וניבטת מול עיניהם"

קרא עוד
השופטת דחתה את תביעת ישועה נגד מימון

תשע שנים אחרי אירוע האלימות בדרבי של ראשל"צ, דחה בית משפט השלום בפ"ת את תביעתו של המקשר, שטען כי מימון שלח לו אגרוף מכוון לפנים ופגע בפרנסתו: "אין זה ראוי שאירוע שהתרחש במהלך משחק והוגדר ע"י השופט בזמן אמת כעבירה – יהווה עניין שיש בו להקים עילת תביעה"

בר אליעזר
קרא עוד
נכות כללית

באופן יוצא דופן מחלקת נכות כללית, בניהולה של עו"ד רותם עידן, הצליחה להשיג הכרה בדרגת אי כושר גבוהה לחולה קרוהן צעיר צעיר.

אל משרדנו הגיע על לקוח צעיר חולה קרוהן (מחלה אשר משפיעה בעיקר על מערכת העיכול, ותסמיניה כוללים כאבי בטן, שלשולים, חולשה, ירידה במשקל ותשישות).

בתחילה הצעיר הגיש תביעת נכות כללית בעצמו, בטענה כי כושר עבודתו נפגע באופן משמעותי בשל נכותו מממחלת הקרוהן – אולם המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו וקבע כי הצעיר לא איבד מספיק מכושר עבודתו על מנת להיות זכאי לקצבה.

עם קבלת הייצוג, משרדנו הגיש עבור הצעיר ערר, והצליח לשכנע את הוועדה הרפואית לעררים כי על אף גילו הצעיר, כושר עבודתו של הלקוח שלנו נפגע משמעותית. בשל החלטה זו, נקבע כי הלקוח זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של אלפי ש"ח לחודש, למשך עשרות שנים.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
תאונות עבודה

פסק דין חשוב שניתן בנושא ניכוי גורמי סיכון בדליות בתיק שטופל על ידי עורכת הדין רותם ברק ועורך הדין תומר דור.

 

בפסק דין עקרוני זה, נקבע כי אין לגרוע מזכויותיו של נכה עבודה, אשר סובל מדליות ברגליים עקב עבודתו, גם אם היה לו פגם גנטי שהיווה גורם סיכון להיווצרות הדליות.

וכך קבע השופט:

"מקובלת עליי בהקשר זה טענת המערער כי הגם וקיים פגם גנטי כלשהו, הרי המדובר בנטייה טבעית, כך על פי פרופ' אדר, כך שהפגם הגנטי כשלעצמו לא מצדיק ניכוי בנסיבות העניין, ובוודאי כשהוועדה אינה מנמקת ואינה מסבירה האם הפגם הגנטי התממש בנסיבות העניין, ומה היא תרומתו. יצוין שוב כי על פי חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, הרי המדובר בנטייה מולדת שיש לה "קרוב לוודא רקע גנטי", ואין בנטייה זו כשלעצמה בכדי להצדיק ניכוי בגין אותו פגם".

קביעה זו מנעה מהמוסד לביטוח לאומי לפגוע בגובה התגמול אשר הגיע ללקוח, והוא זכה למלוא התגמולים הנובעים ממצבו הרפואי.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית

ביה"ד הארצי קיבל את בקשת רשות הערעור והבהיר כי הלכת מוהרה עומדת בתוקפה, בניגוד לפסק דינו של ביה"ד האזורי. וכי נקודת המוצא של הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של דרגת אי הכושר. כמו כן הובהר כי סטיה ממנה (מעלה או מטה) טעונה הנמקה תוך התייחסות להשפעת הנכויות בנפרד או במצטבר ולהשפעתה הנתונים האישיים.

 

התיק נוהל ע"י עורך הדין איתי הרמלך.

פסק דין

 

סגן הנשיאה אילן איטח

  1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת מרב חבקין; ב"ל 1032-12-21) בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה לעררים (אי-כושר) (להלן – הוועדה) באותו הרכב "על מנת שתקבע את דרגת אי הכושר תוך דיון בהשפעת הליקויים הרפואיים הבלתי מנופים על כושר העבודה בשים לב לנתונים האישיים (גיל, השכלה, רקע תעסוקתי). המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון לפניה."
  2. בהחלטתי מיום 12.1.2023 הוצע לצדדים להסכים – ולו למען הסר ספק ובהירות ההנחיה לוועדה, כי ההנחיה לוועדה תהא כדלקמן:

"הוועדה תשוב ותשקול את כושר עבודתו של המבקש. הוועדה תשקול את השפעת הליקויים הרפואיים (הבלתי מנופים) שקבעה הוועדה הרפואית על יכולתו של המבקש, בשים לב לנתוניו האישיים (לרבות גיל, השכלה, רקע תעסוקתי), לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהמבקש מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.

מובהר לוועדה, כנקודת מוצא, כי הנכות הרפואית מבטאת דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום. סטיה ממנה (מעלה או מטה) טעונה הנמקה, תוך התייחסות להשפעת הנכויות בנפרד או במצטבר ולהשפעת

— סוף עמוד  2 —

 

הנתונים האישיים. על ההנמקה להיות כזו שגם מי שאינו בקיא בתחום יבין את טעמי ההחלטה. ככל שהפער בין הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר גדול יותר נדרשת הנמקה מפורטת יותר.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון לפניה."

  1. הצדדים הסכימו להצעת בית הדין.
  2. ניתן בזאת תוקף של פסק דין, להסכמת הצדדים להצעת בית הדין, כאמור בסעיף 2 לעיל. אין צו להוצאות.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית

בבדיקות תפקודי ריאות נמדד 59% FEV1 אך הועדה הרפואית התחכמה ועיגלה ל-60% המתאים לנכות בשיעור 20% בלבד. וכן הוסיפה קרטריונים חדשים על דעת עצמה לקביעת שיעור הנכות בגין מחלות הריאות שלא מופיעים בתקנות. ביה"ד קיבל את הערעור והורה לוועדה לקבוע את הנכות לפי הוראות סעיף הליקוי.

 

התיק נוהל ע"י עורך הדין איתי הרמלך.

 

פסק דין

 

  1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 24.3.2022 (להלן – ועדת הערר).
  1. ועדת הערר התכנסה בעקבות פסק דין מיום 12.1.2022 (ב"ל 36535-05-21) אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כדלקמן (להלן – פסק הדין המחזיר):

 

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול בשנית עמדתה בשים לב למכתבו של ד"ר גלעד מיום 14.6.20 וכן לערכים המוזכרים בו וכן לבדיקת תפקודי הריאות שבוצעה בבית החולים "אסף הרופא" מיום 22.11.20.

הוועדה תנמק החלטתה בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 5(2) לתקנות."

— סוף עמוד  2 —

  1. ביום 24.3.22 התכנסה ועדת הערר, האזינה לתלונות המערער ובא כוחו ורשמה דבריהם לפרוטוקול כך:

 "עורך הדין: סובל מהפרעה רסטרקטיבית בריאות בדיקת תפקודי ריאות 4/20 ד"ר גלעד 14/6/20 FEVI=54 גם בבדיקה באספקייר 1.59 לפי התקנות מתאים לנכות בשיעור 40% ומבקש מהוועדה לשקול 40%  שילוב עם התחלואות מקשים עליו.

מבוטח: אני מפחד לצאת לרחוב, אני לא במעקב רופא ריאות  כי אני מפחד לצאת. מטופל בתרופות. אושפזתי לפני חצי שנה בשל הריאות".

  1. בהמשך עיינה ועדת הערר במסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניה, ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה החלטתה לפרוטוקול כדלקמן:

"פנימאי: בהתאם להחלטת ביה"ד כב' השופטת ערמונית 12/1/22 הועדה שבה ועיינה במכתב ד"ר גלעד 14/6/20 ואובחן עם מחלת ריאות רסטרקטיבית בינונית. בדיקה שבוצעה 22/11/20 בוצעו תפקודי ריאות מלאות FEV1 59 – 108 ללא שינוי משמעותי לאחר מרחיב סימפוני. הועדה מציינת כי התובע בוועדה היום כמו בערר הקודם 11/2/21 סיפר שאינו במעקב ריאות, מטופל במשאפים אין בתיקו הרפואי וגם לבקשת הועדה לא היו כל מסמכים רפואיים חדשים המעידים על מעקב. בבדיקה סטורציה 99 באוויר חדר ריאות נקיות ללא חרחורים או צפצופים. לדעת הועדה בשקילת כל הנתונים מעקב, טיפול ותפקודי ריאות, כאשר בבדיקה אחרונה FEV1 59 מצבו הנכות מתאימה 20% המשקפת FEV1 60 למרות שהבדיקה היא 60. הועדה מבקשת להוסיף כי בבדיקת תפקודי ריאות המלאה 22/11/20 MEF 95% והנפח הרזודאלי RV -107. מכלול התוצאות עם הפרעה רסטרקטיבית (מסמך יחיד של רופא ריאות) מובילים להחלטה כי למרות שאינו במעקב מתאים ל-20% נכות בגין התאור."

  1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

— סוף עמוד  3 —

  1. המערער טוען כי הוא סובל ממחלת ריאות רסטרקטיבית וכי ביצע שתי בדיקות תפקודי ריאות שבהן הודגם FEVI=54 וכן FEVI=59. על אף זאת, ועדת הערר קבעה שאין לשנות את שיעור הנכות בנימוק שאינו מצוי במעקב רפואי קבוע או בטיפול תרופתי. לטענת המערער אין בתקנות קריטריון של מעקב רפואי קבוע או טיפול תרופתי אלא כל שנדרש הוא שתי בדיקות של תפקודי ריאות המדגימות FEV1 בשיעור 59% או פחות ומשכך נפל פגם בהחלטת ועדת הערר. עוד טוען המערער כי שגתה הוועדה כשקבעה שיש לראות את הבדיקה שהדגימה FEVI=59 ככזו שהדגימה FEVI=60  משום שקביעתה זו מנוגדת לתקנות.
  1. המשיב טוען כי ועדת הערר פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר והתייחסה לכל המסמכים אליהם הופנתה ומשכך לא נפל פגם בהחלטתה. ועדת הערר קבעה כי מאחר שהמערער אינו במעקב ריאות, מטופל במשאפים ואין בתיקו הרפואי מסמכים רפואיים חדשים המעידים על מעקב ומאחר ובבדיקה סטורציה 99% באוויר חדר ריאות נקיות ללא חרחורים או צפצופים – מצבו של המערער מתאים לנכות בשיעור 20%. בנסיבות אלה טענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

המסגרת המשפטית

  1. סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית בשאלות משפטיות בלבד. בהתאם לפסיקה, על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה )עב"ל (עבודה ארצי) -10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, לד(1999) 213 (1999)‏‏).
  1. עוד נפסק כי משהוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, מוגבל שיקול דעת בית הדין לבחון האם מילאה אחר הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולא לנושאים שלא פורטו בו (תב"ע (עבודה ארצי) 01-29/נא מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, כד(1) 160 (1992)‏‏).

 

— סוף עמוד  4 —

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול ועדת הערר ובכל המסמכים שבתיק, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ולהלן אפרט את נימוקי לכך.
  1. פריט ליקוי 5 (2) שבתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 שעניינו "מחלות ריאה מצירות (רסטריקטיביות)" קובע כדלקמן:

"דרגת הנכות תיקבע לפי תוצאות של שתי בדיקות מלאות לפחות של תפקודי ריאות, הכוללות זרימה נשימתית, נפחי ריאה וכושר דיפוזיה, שבוצעו בשנתיים האחרונות ובמרווח של חודש ימים לפחות בין בדיקה לבדיקה –

 

 (א) עם 1FEV בין 60% ל-79% או TLC בין 70% ל-79% או DLCO בין 60% ל-79%             20%
(ב) עם 1FEV בין 50% ל-59%, או TLC בין 50% ל-69% או DLCO בין 40% ל-59% 40%
(ג)  
     
  1. מלשון פריט ליקוי 5 (2) עולה כי הקריטריון לקבלת נכות בשיעור 40% הוא קיומן של שתי בדיקות מלאות של תפקודי ריאות שבהן ערכי ה – 1FEV הם בין 50% ל-59%.
  1. בעניינו, פסק הדין המחזיר הורה לוועדת הערר להתייחס לערכים שצוינו במכתב של ד"ר גלעד שבו מצוינת בדיקת תפקודי ריאות עם FEV1 54 ובדיקת תפקודי הריאות מיום 22.11.20 עם FEV1 59.
  1. ועדת הערר התייחסה לבדיקת תפקודי הריאות מיום 22.11.20 וקבעה כי על אף שמדובר ב- FEV1 59 תיחשב התוצאה כ- FEV1 60 (המקנה נכות בשיעור 20%). ועדת הערר לא התייחסה לערכים המצוינים במכתבו של ד"ר גלעד

— סוף עמוד  5 —

((FEV1 54. אציין כי ממצא זה הופיע במסמכים שצורפו לערעור שבמסגרתו ניתן פסק הדין המחזיר שניתן בב"ל 36535-05-21, וכעולה מן הפרוטוקול הצדדים נתנו הסכמתם לעיון בו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.22 בשורות 5-9).

  1. בנסיבות אלה, נפלו שני פגמים בהחלטת ועדת הערר אשר קבעה כי לאור הבדיקה הקלינית שערכה ולאור ממצאי בדיקת תפקודי ריאות עם FEV1 59 נכותו מתאימה ל-20% בלבד.

הפגם האחד הוא התעלמות ועדת הערר מהערכים שצוינו במכתבו של ד"ר גלעד אליהם הופנתה ועדת הערר במסגרת פסק הדין המחזיר ואשר אליהם נדרשה להתייחס באופן מפורש; הפגם השני הוא קביעתה כי יש לשקול קריטריונים נוספים בעת הפעלת פריט הליקוי, זאת על אף שאין בפריט הליקוי קריטריונים נוספים פרט לערכים אובייקטיביים של בדיקת ריאות.

  1. בנסיבות אלה קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בעת שזו קבעה כי על אף שלמערער בדיקת תפקודי ריאות עם FEV1 59 ובדיקה נוספת עם FEV1 54 יש לראות במערער כמי שתפקוד ריאותיו הוא FEV1 60.
  1. משהמערער ביקש כי עניינו יושב לאותו הרכב, משזוהי דרך המלך, כך ייעשה.

סוף דבר

  1. לאור הנימוקים שפורטו לעיל דין הערעור להתקבל כדלקמן:

עניינו של המערער לועדת הערר בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול עמדתה מחדש את עמדתה תוך התייחסות לשתי בדיקות תפקודי הריאות, הן מיום 22.11.20 והן לבדיקת תפקודי הריאות שממצאיה סוכמו בסיכום ביקור של דר' גלעד מיום 14.6.20. את החלטתה תנמק הוועדה על יסוד הנתבע בפריט ליקוי 5 (2) שבתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 שעניינו "מחלות ריאה מצירות (רסטריקטיביות)".

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה.

— סוף עמוד  6 —

  1. הואיל והערעור התקבל ישתתף המשיב בהוצאות המערער להליך בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
תאונות עבודה

תביעה להחמרת מצב ליקוי שמיעה של עובד חברת חשמל.

ביה"ד קבע שהסתמכות הוועדה על בדיקת BERA בקביעת הנכות הינה מנוגדת לתקנות ולפסיקה, ואין להעדיפה על פני בדיקת שמיעה שהיא בדיקה מלאה ומקיפה הכוללת גם את תדר ,500 ולכן הורה על החזרת התיק לוועדה.

 

התיק נוהל ע"י עורך הדין רותם ברק.

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה)  מיום 2.8.2022 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 19% (10% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(ג)(3) ו-10% נכות בגין טנטון לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(II))),בתחולה מיום 9.6.2020 (להלן: "הוועדה").

טענות הצדדים

  1. עיקר טענות המערער

יש לקבוע את הנכות בגין ליקוי השמיעה לפי בדיקת שמיעה הכוללת את פירוט הירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור 500, 1000 ו- 2000. הוועדה עיינה הן בבדיקת השמיעה שבוצעה למערער ביום 24.5.22 במכון "אתי ישראלי" והן בבדיקת ה-BERA (שבוצעה באותו מכון), אך הסתמכה בהחלטתה רק על בדיקת ה-BERA, בה נבחנו רק תדירויות 1000 ו-2000. הוועדה לא התייסחה לבדיקת השמיעה הכוללת גם את הירידה בתדר 500.

— סוף עמוד  2 —

עיון בפסיקה אליה הפנה המשיב בכתב התשובה (בר"ע 59677-02-16 עראבי אסחאק נ' המל"ל (ניתן ביום 4.8.16, פורסם בנבו) (להלן: "עניין עראבי אסחאק") מעלה, כי באותו מקרה בדיקת ה- BERA שימשה רק כאמצעי עזר להכרעה בשאלה איזו מבין הבדיקות האודיומטריות שבוצעו למבוטח משקפת נכונה את סף שמיעתו ולא על מנת לקבוע באמצעותה את סף השמיעה. על כן, הפסיקה אינה רלוונטית לענייננו.

בנסיבות העניין, מבוקש להשיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתתאים את נכותו  בגין ליקוי השמיעה בהתייחס לירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור, הכולל גם את תדר 500, כפי העולה מבדיקת השמיעה ממכון "אתי ישראלי".

 

  1. עיקר טענות המשיב

טענות המערער ביחס לקביעת הוועדה לעניין הירידה בשמיעה בתדירות 500 תוך הישענות על הירידה בשמיעה בתדירות 1000, דינה להידחות. בהתאם לפסיקה, מדובר בפרקטיקה מקובלת המצויה במתחם שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. בעניין זה, המשיב מפנה לעניין עראבי אסחאק. בהתאם לידיעה שיפוטית "מתיקים אחרים"[1], תדר ה- 500 לא יכול להיות טוב יותר מתדר ה- 1000. משכך, הוועדה אינה מסתמכת על בדיקת ה-BERA רק לצורך בדיקת אמינות בדיקת השמיעה, אלא גם לצורך חישוב הירידה בתדירויות הדיבור, תוך הסתמכות על תדירויות 1000 ו- 2000 בלבד.

בנסיבות הענין, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

  1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד; קרי, על בית-הדין לבחון האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, האם חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
  1. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר היא חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין זה נפסק להלכה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

— סוף עמוד  3 —

 

  1. מסקנות הוועדה פורטו בפרוטוקול הוועדה כך:

"הוועדה עיינה בבדקית שמיעה מתאריך 24/5/22 ממכון אתי ישראלי ובבדיקת BERA מ23/5/22 – סף שמיעה ב 1000 הרץ 25 דציבל באוזן ימין ו 20 דציבל באוזן שמאל ב 2000 הרץ 40 דציבל בשתי האוזנים.

בחישוב ממוצע תדר הדיבור מדובר בממוצע של 30 דציבל על פי חישוב זה נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 72(1)ג' 3.

הועדה מציינת שעל פי בדיקת שמיעה מ 12/9/04 שמיעתו היתה בגדר הנורמה. התובע המשיך לעבוד ברעש מזיק מ 2006 ועד 2017 לכן קובעת הועדה שהנכות בגין ליקוי השימיעה הינו עקב חשיפה לרעש.

בגין הטנטון – נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 72 (4) ד' II כפי שנקבע בעבר".

 

  1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את הטעמים להחלטה זו.
  1. הוראת פריט הליקוי 72 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") קובעות כי אחוזי הנכות בליקוי שמיעה ייקבעו לפי לוח המדידה האודיומטרי המפורט בהן וכן קובעות כי –

"בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 -1000 -2000 מחזורים בשניה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

 

  1. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי למערער בוצעה בדיקה אודיומטרית ביום 24.5.2022 וכי הוועדה לא דנה בתוצאות בדיקה זו ולא הבהירה מדוע היא לא קבעה את נכות המערער בהתאם לה. עוד עולה מהפרוטוקול, כי ממוצע תדירויות הדיבור אשר נקבע על ידי הוועדה חושב על פי ממצאי בדיקת ה- BERA אשר מפרטת את תדירויות הדיבור בתדרים 1000 וב- 2000 הרץ בלבד.
  1. עיינתי בפסק הדין בעניין עראבי אסחאק אליו הפנה המשיב ולא מצאתי כי הוא תומך בטענותיו. בעניין עראבי אסחאק הציג המערער לפני הוועדה שתי בדיקות אודיומטריות שונות והוועדה הסתייעה בבדיקת ה BERA על מנת להכריע בין שתי הבדיקות –

 

— סוף עמוד  4 —

 

"במקרה זה עמדו לפני הוועדה שתי בדיקות שמיעה, האחת מיום 14.1.15 והשנייה מיום 7.5.15, שנערכה לאחר שניתנה החלטת הדרג הראשון.  על טיבן של בדיקות אלה כמדידות אודיומטריות אין המבקש חולק. מפאת הפערים הגדולים בין תוצאות שתי הבדיקות, ביקשה הוועדה להפנות את המבקש לבדיקת BERAבדיקת ה-BERA שימשה את הוועדה כאמצעי עזר שמטרתו להכריע איזו מבין המדידות האודיומטריות שבוצעו למבקש משקפת נכונה את סף שמיעתו. יובהר, כי בדיקת BERA מבוצעת בתדרים 1,000 ו-2,000 הרץ בלבד. בהתאם, הוועדה "לקחה בחשבון" את ירידת כושר השמיעה בתדירויות אלה כאמור בתקנות (ראו לצורך השוואה בר"ע (ארצי) 61596-10-15 אוחנונה – המוסד לביטוח לאומי (24.1.16)). נמצא איפוא כי החלטת הוועדה להיתמך בממצאי בדיקת ה-BERA היא החלטה מתחום שיקול דעתה הרפואי" (הדגשה אינה במקור).

ויובהר, בעניין עראבי אסחאק השימוש שנעשה בבדיקת ה-BERA היה כבדיקת עזר שנועדה לסייע לוועדה לאור הסתירה בין שתי בדיקות השמיעה שהונחו לפניה. באותו מקרה, לא נעשה שימוש בבדיקת ה-BERA כתחליף לבדיקה אודיומטרית. בהתאם נקבע, כי החלטת הוועדה להיתמך בבדיקת ה-BERA היא החלטה מתחום שיקול דעתה הרפואי וכי בשיקול דעת זה אין להתערב.

  1. למען שלמות התמונה ייאמר כי אכן כטענת המשיב, ייתכנו מקרים בהם ליקוי שמיעה של מבוטח ייקבע על ידי ממצאי בדיקת BERA  כפי שנקבע בפסק הדין בעניין אוחונונה (בר"ע (ארצי) 61596-10-15 אוחנונה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.1.2016)) אליו הפנה פסק הדין בעניין עראבי אסחאק – "…הוועדה יכלה להעדיף את תוצאות בדיקת ה- BERA על אף שהיא הצביעה על ירידה פחותה בשמיעה מהבדיקות האחרות (שנמצאו לא מהימנות)".

עם זאת, בניגוד לענייננו, בעניין אוחונונה הוועדה הסבירה מדוע היא קובעת את נכות המבוטח על פי ממצאי בדיקת ה BERA  – "הנכות נקבעה על פי ממצאים אלה היות שלא ייתכן בנזק כתוצאה מחשיפה לרעש, שהשמיעה ב- 500 הרץ תהיה נמוכה מזו שב- 1000 הרץ. בנזק מרעש השמיעה ב- 500 הרץ היא לפחות כמו ב- 1000 הרץ או אף טוב ממנה". בענייננו, הוועדה לא הסבירה מדוע לא נקבעה הנכות על פי ממצאי הבדיקה האודיומטרית.

 

  1. כאן המקום לציין, כי העובדה שהוועדה הרפואית לעררים או מומחה שמונה מטעם בית הדין הסבירו במקרה או מקרים ספציפיים מדוע הם סבורים כי מבחינה רפואית לא תיתכן ירידה גדולה יותר בשמיעה בתדר 500 הרץ כתוצאה מחשיפה לרעש, אינה הופכת הסבר זה ל"ידיעה שיפוטית". לעניין זה, אין לי אלא להפנות לפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל 40097-08-10 מאיר אסולין נ' המל"ל (ניתן ביום 26.10.2011, פורסם בנבו), שם קבע בית הדין הארצי כי "יש ממש בספק שהטיל בית הדין האזורי בהסתמכות על בדיקת הברה,

— סוף עמוד  5 —

 

משבדיקת הברה איננה בודקת את תדר הדיבור הנדרש על פי הפסיקה של 500 הרץ. בפסיקתנו טרם נדרש בית הדין לקבוע האם ניתן להוכיח ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בהסתמך על בדיקת ברה בלבד…" ההדגשה הוספה- ר.ג.). בהמשך קובע בית הדין הארצי כי יש מקום למנות מומחה נוסף אשר ישאל: "האם לצורך הוכחת הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור ניתן להסתמך על בדיקת ברה, שכוללת רק את התדרים של 1,000 ו-2,000 הרץ, או שיש להסתמך לצורך כך רק על בדיקת שמיעה הכוללת את כל התדרים הנדרשים. עוד יישאל המומחה שימונה, האם אכן נכון הדבר כי המומחים בתחום קובעים את ממוצע הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, בהסתמך על בדיקת ברה, לפי תדירויות הדיבור האחרות- 1,000 ו-2,000 הרץ…" (ראו פסקה 19 לפסק הדין).

קביעות בית הדין הארצי כמפורט לעיל מלמדות כי אין לקבל את טענת המשיב שלפיה בהתאם לידיעה שיפוטית תדר ה- 500 לא יכול להיות טוב יותר מתדר ה- 1000. ואוסיף, המשיב לא הוכיח כי לצורך הוכחת הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור ניתן להסתמך על בדיקת ברה, שכוללת רק את התדרים של 1,000 ו-2,000 הרץ מבלי להתייחס לבדיקת השמיעה האודיומטרית; ולא הפנה ללפסיקה עקיבה, מתמשכת ורצופה במשך פרק זמן משמעותי התומכת בטענתו. (לעניין זה ראו מאמרם של סגן הנשיא כב' השופט צבי פרנקל ודוד א' פרנקל, "ידיעה שיפוטית" ו"מן המפורסמות"  בבתי המשפט הכלליים ובערכאות בעלות סמכויות ייחודיות: הדוגמה של בתי הדין לעבודה, קרית המשפט יא (2018), בעמ' 7).

  1. לאור כל האמור, משהוועדה לא התייחסה לממצאי הבדיקה האודיומטרית ולא הסבירה מדוע לא נקבעה הנכות על פי ממצאי הבדיקה האודיומטרית הכוללת ממצאים גם בתדר 500, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

סיכומו של דבר

  1. על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום  2.8.2022 על מנת שתעיין בשנית בממצאי בדיקתו האודיומטרית של המערער מיום 24.5.2022 ותבחן האם יש בממצאי בדיקה זו כדי לשנות מהחלטתה.

ככל שהתשובה תהא שלילית והוועדה תשאיר על כנה את החלטתה לקבוע את נכותו של המערער על יסוד ממצאי בדיקת ה – BERA, הוועדה תפרט ותנמק קביעתה בשים לב להוראות פריט הליקוי אשר קובעות כי "בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 -1000 -2000 מחזורים בשניה"; ובשים לב לכך כי ממצאי בדיקת ה BERA  הם רק בתדר 1000 ו- 2000.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה, בעילת ההחזרה.

הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

  1. משעה שהערעור התקבל, המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית

ביה"ד דחה טענת התיישנות שהועלתה ע"י המל"ל, בנימוק כי לא היה מקום לעמוד על העלתה כאשר המערערת לא קיבלה הודעה בדבר דרישת הוועדה להמציא מסמכים.

ביה"ד קבע כי טענת המשיב אינה מן העניין ונפסקו הוצאות לטובת הלקוחה על הרף הגבוה.

 

התיק נוהל ע"י עורכת הדין רותם ברק.

פסק דין

 

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 21.11.21 (להלן – הוועדה) אשר קבעה בין היתר כי למערערת נכות רפואית בשיעור  10% בגין אסתמה בהתאם לתקנות הביטוח  הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות:

  1. המערערת, ילידת 1966, סובלת ממספר ליקויים רפואיים.

  1. רופא מוסמך קבע, כי נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת היא בשיעור 65%  ומתוכה נכות בגין בשיעור של 10% בגין אסתמה.

  1. על החלטת הרופא המוסמך הגישה המערערת ערר.

— סוף עמוד  2 —

  1. הוועדה התכנסה לדון בערר ביום 8.8.21 וערכה בדיקה קלינית. הוועדה קבעה כי היא מבקשת לקבל מסמכים נוספים בעניין מחלת הריאות הנטענת כדלקמן:

"לפי עו"ד מדובר  ב – COPD. לצורך קביעת נכות הנושא מחלת ריאה הוועדה מבקשת מכתב מרופא הריאות עם פירוט האבחנה: האם מדובר באסתמה או COPD. תוצאות תפקודי ריאות ואם אכן לא הצליחה לבצע את הבדיקה, פירוט מס' הבדיקות שנכשלו והסיבה לכישלונן. הוועדה תקבע בהמשך האם ניתן לקבוע נכות בנושא מחלת ריאות"..

  1. חרף החלטה זו לא נשלח למערערת מכתב דרישה לקבל מסמכים.

  1. ביום 21.11.21 התכנסה הוועדה לדיון מסכם לאחר קבלת חוות דעת יועצים בתחומים שונים וסיכמה את הנכות המשוקללת. אין בהחלטת הוועדה דיון בנושא הנכות בגין מחלת ריאות והנכות נותרה בסיכום הנכויות כפי שנקבעה על ידי הרופא המוסמך.

  1. ביום 5.12.21  נשלח מכתב המודיע למערערת דבר החלטת הוועדה. לטענת המערערת  לא קיבלה  מכתב זה ונודע לה על החלטת הוועדה רק במכתב מיום 17.01.22 המתייחס גם להחלטת הוועדה לעררים בעניין דרגת אי הכושר. המערערת הגישה תצהיר תמיכה בנוגע לטענה זו.

  1. נוכח מועד הגשת הערעור, המשיב טען, כי יש לסלקו על הסף מחמת התיישנות.

תמצית טענות הצדדים:

  1. טענות המערערת :

א. ככל שנדרש יש הצדקה להארכת מועד להגשת ערעור.

ב. המערערת לא קיבלה מכתב דרישת מסמכים .

ג. הוועדה בישיבה מסכמת לא התייחסה כלל לנושא הנכות בגין מחלת הריאות.

  1. טענות המשיב:

א. יש לדחות את הערעור על הסף בשל עיתוי הגשתו.

ב. אין בתצהיר המערערת לסתור את החזקה כי מכתב שנשלח מגיע ליעדו בתוך  מספר ימים.

ג. המערערת לא התייחסה לשאלה האם  ברשותה המסמכים שדרשה הוועדה מזמן אמת ולכן לא ברורה שאלת התועלת הפרקטית בהליך.

דיון והכרעה:

— סוף עמוד  3 —

  1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.  אנמק קביעתי להלן.

  1. הנושא הראשון הדורש התייחסות הוא הטענה שיש לסלק על הסף את ההליך מחמת איחור בהגשתו.

  1. המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן –התקנות).

  1. תקנה 1לתקנות קובעת כי:

 " 'החלטה' – כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק".

  1. תקנה 2לתקנות קובעת כי:

" ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער…".

  1. המערערת טוענת,  כי לא קיבלה את המכתב מיום 5.12.21.  ככל שטענה זו נכונה ממילא אין כל הצדקה לטעון לאיחור בהגשת ההליך.צודק המשיב שקיימת חזקה לפיה מכתב שנשלח לכתובת תקינה מגיע ליעדו כעבור ימים ספורים. הנטל לסתור את החזקה מוטל על המערערת (עב"ל 41882/03/14  הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי (18.5.15)). עם זאת, נפסק כי מדובר בנטל קל  יחסית. במקרה זה המערערת הגישה תצהיר בעניין ולא מצאתי טעם שלא לתת אמון בטענתה. האמור נכון מכוח קל וחומר שעה שנטען, כי מכתב זה (מיום 5.12.21) לא  מופיע באתר האישי, והמשיב לא סתר את הטענה.

  1. אף אם אניח, כי המכתב האמור התקבל אצל המערערת בסמוך למועד הנפקתו, הפסיקה  קובעת, כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגיש ערעור על ועדה בהינתן טעמים מיוחדים (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)). הערעור הוגש כשלושה חודשים לאחר המועד הסביר בו היה אמור להתקבל המכתב.

  1. לפי פסיקת בתי הדין, המשיב כנוהג לא מעלה טענת התיישנות בטרם חלפו 90 ימים ממועד קבלת ההודעה על החלטת הוועדה. זאת ועוד,  אחד השיקולים בשאלת הארכת המועד הוא מידת האיחור. לעניין זה נפסק כי "ככל שמשך

— סוף עמוד  4 —

 

האיחור גדול יותר, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת המועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה בגמישות" (בשא (ארצי) 507/06 אריאלי צבאן חן נ' המוסד לביטוח לאומי (17.9.06)). במקרה זה אין מדובר  באיחור משמעותי.

  1. שנית, לצורך בחינת השאלה, האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה לעררים יש לברר את סיכוייו של ההליך. על פי הלכה פסוקה, סיכויי הערעור עשויים  כשלעצמם  להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (דב"ע נז/98-9 שלום כהן – מדינת ישראל – משרד התקשורת (12.2.97)).

  1. סיכויי הערעור טובים, שכן לא נשלחה למערערת הדרישה להמציא מסמכים (בהתאם לבקשת הוועדה) ולמעשה לא ניתן לה יומה בפני הוועדה. מדובר בפגם מובהק בעבודת הוועדה.

  1. לסיכום סוגיית הארכת המועד: צירוף הנסיבות שצוינו לעיל יחד  עם סיכויי הערעור הטובים  מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד ככל שאמנם חלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. על כן, אין לדחות את הערעור מחמת איחור בהגשתו.

  1. בהתייחס לגופו של עניין, משלא ניתנה למערערת האפשרות להתייחס לדרישת הוועדה להמציא מסמכים יש לאפשר לה להשלים את החסר כעת. טענת המשיב כי המערערת לא הציגה מסמכים כדרישת הוועדה בהליך זה אינה ממן העניין שכן לא ניתנה החלטה המורה לעשות כן.

  1. ממילא הוועדה תדון לגופם של המסמכים שיומצאו לה. אין מקום להשערות בעניין זה ומשכך גם לא מצאתי טעם להורות למערערת להגיש את המסמכים בשלב זה. כך בפרט נוכח מהות המסמכים שנדרשה המערערת להמציא ומשניתנה לה גם אפשרות להגיש סיכום רפואי לגבי הסבר  לעניין אי ביצוע בדיקות, ככל שבדיקות אמנם לא בוצעו.

סוף דבר  

— סוף עמוד  5 —

  1. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת לדון שנית בנושא הנכות המתאימה בגין מחלת הריאות תוך התייחסות למסמכים שנדרשו.

המערערת תוזמן לדיון בוועדה ותתייצב לדיון זה כאשר ברשותה המסמכים שדרשה הוועדה.

  1. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 4,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים. ההוצאות נפסקו על הרף הגבוה. לא היה מקום לעמוד על דחיית הערעור כאשר מוסכם, כי המערערת לא קיבלה הודעה בדבר דרישת הוועדה להמציא מסמכים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד תביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית
תביעת נכות כללית אשר נדחתה בטענה כי המערער לא איבד יותר מ50%- מכושרו להשתכר, על אף המלצת פקידת השיקום לראות בו כמי שאיבד 65% מכושרו להשתכר.
ביה"ד קיבל את הערעור וקבע כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עלייה במיוחד בשל העובדה שקיים פער בין הנכות הרפואית המשוקללת לדרגת אי הכושר שנקבעה.
ביה"ד קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכב חדש.
התיק נוהל ע"י עורך הדין גרי ברזובסקי.

פסק דין

 

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 17.5.2022, אשר התכנסה מכוח פסק דין מחזיר וקבעה כי המערער לא איבד יותר מ- 50% מכושרו להשתכר.

 

העובדות

 

  1. המערער יליד 1972.

  1. למערער עבר פלילי עשיר והשכלתו מסתכמת ב-8 שנות לימוד.

  1. בעקבות נפילה ממשאית אשפה, סובל המערער מליקויים שונים, בגינם נקבעו לו 70% נכות רפואית משוקללת: 20% נכות צמיתה בגין שבר סגור בעצם השוקה שמאל ו-20% בגין אותו ליקוי מימין, 15% נכות צמיתה בגין הפרעת הסתגלות, בגין פיברומיאלגיה, הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, פולינוירופתיה, תכיפות במתן שתן, טנטון ודום נשימה בשינה – 10% לכל ליקוי.

  1. חרף המלצת פקידת שיקום לראות בו כמי שאיבד 65% מכושרו להשתכר, קבע פקיד התביעות כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר.

  1. המערער הגיש ערר על החלטת פקיד התביעות.

  1. הוועדה לעררים, אי כושר, התכנסה ביום 10.5.2021 ודחתה את ערר המערער.

— סוף עמוד  1 —

בעקבות זאת, הגיש המערער ערעור לבית הדין בהליךב"ל 46758-10-21. ביום 27.2.2022 ניתן בהסכמה פסק הדין בהליך זה (להלן: "פסק הדין המחזיר") אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים שזו לשונן:

"…עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב שתתייחס לשאלת השפעת כל ליקוי על יכולתה עבודה וכן להשפעה המצטברת.

הוועדה תיתן דעתה באופן מנומק לנתונים האישיים ולשאלת השפעת נתונים אלה על קביעת דרגת אי הכושר.

תשומת לב הוועדה כי הנכות הרפואית היא נקודת מוצא לדרגת אי הכושר, וככל שמבוקש לסטות ממנה יש לנמק באופן שגם מי שאינו רופא יוכל לעמוד אחר הלך מחשבתה."…

 

  1. ביום 17.5.2022 התכנסה הוועדה שנית מכוחו של פסק הדין המחזיר ודחתה את הערעור.

  1. להלן ציטוט החלק האופרטיבי מתוך פרוטוקול הוועדה:

" המערער:

עבדתי עבודות פיזיות. נפצעתי ברגל אחת לפני שעבדתי במזגנים, אח"כ כשעבדתי במזגנים שברתי את הרגל השנייה. (2017). ניסיתי לעבוד עם גיסי וזה לא צלח. בעבודות שיפוצים. אני לא יכול. הרגל מתחממת ואני מושבת. לא יכל להשאיר אותי בעבודה. אני לא יכול לעבוד בעבודות עם מחשב. כל היום בבית שוכב מול הטלוויזיה. אני לא יכול לתפקד. אני עוזר בדברים קטנים שאני יכול לעזור.

 

ב"כ המערער:

רפי יליד 1972, עבד כטכנאי מזגנים ב- 10 שנים אחרונות, כיום לא מצליח לחזור לעבוד.

בעקבות נפילה ב- 2017 שבה נפגע קשה ב- 2 הרגליים. מצבו הפיסיולוגי – קוגניטיבי ונפשי ירודים ביותר, גר עם אשתו ו- 4 ילדיהם ותלוי באשתו. לאחרונה הופנה לאשפוז יום פסיכיאטרי . לא קיבל אחוזים תואמים בתחום זה. הוא לא משתף פעולה לדברי אשתו. השלכות הבעיות הרפואיות תפקודיות – יש לו קוגניציה נמוכה, מאוד פרימיטיבי, קשה לו בשיחה בסיסית, 8 ש"ל, עבר פלילי, לא עבד בעבודה מסודרת. לדברי אשתו הוא כמו עוד ילד בבית. להבנתי מדובר באובדן כושר עבודה ברף הגבוה.

 

החלטה

הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערר.

הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית, מסמכים בתיקה הרפואי, דוח שיקום ורופא מוסמך, והאזינה ברוב קשב לדברי העורר ועורך דינו.

— סוף עמוד  2 —

בן 50. עם סיפור חיים מורכב, ללא השכלה או הכשרה תעסוקתית משמעותית, עבד כמפנה אשפה בהמשך עבד בהתקנת מזגנים, משנת 2017 אינו עובד בעבודה מסודרת. בגין שבר סגור בעצם השוקה מימין ומשמאל נקבעו 20% לכל ליקוי, הפרעת הסתגלות 15%, ובמידת חומרה קלה תכיפות במתן שתן, פיברומיאלגיה, הגבלה בע"ש מותני, פולינוירופתיה, טנטון 10% לכל ליקוי, ודום נשימה בשינה 5%  – עם השלכות תפקודיות המגבילות אותו במאמץ גופני משמעותי, הרמת משקל כבד ובתנאי דחק ולחץ.

יחד עם זאת הוועדה אינה מוצאת עילה לשינוי החלטת דרג ראשון לפיה לא איבד כדי 50% מכושרו לעבודה.

יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות, כגון מיון, הרכבה, אריזה בישיבה ליד שולחן עבודה, עבודות משתלה קלות, חצרנות, עבודות משק קלות וכדומה.

הוועדה דוחה את הערר."

  1. מכאן הערעור שלפניי.

 

טענות הצדדים

 

  1. לטענת המערער הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא קיימה דיון בהשפעת נתוניו האישיים של המערער על כושר עבודתו. הגם שהוועדה ציינה את נתוניו האישיים של המערער, היא לא דנה בהשפעתם על דרגת אי הכושר.

  1. בנוסף, לא נימקה הוועדה את הסטייה מנקודת המוצא שלפיה דרגת הנכות הרפואית מהווה את נקודת המוצא לדרגת אי הכושר, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ובהתאם להלכה הפסוקה. בהחלטה כלל לא צוינה דרגת הנכות המשוקללת.

  1. הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה הנדרשת ממנה כגוף מעין שיפוטי.

  1. במקום שהוועדה תדון בנושאים בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, מסתפקת הוועדה בסקירת הנכויות ונסיבותיו האישיות של המערער, שכולם דווקא תומכים באובדן כושר עבודתו של המערער ומשם קופצת הוועדה להחלטתה, מבלי לקיים דיון כלשהו.

  1. בהתאם לפסיקה, פירוט העבודות שהמערער כשיר לבצע, לשיטת הוועדה, אינה מהווה הנמקה, ופרוטוקול הוועדה נעדר נימוק כלשהו התומך ביכולתו של המערער לעבוד או המצדיק לסטות מדרגת אי הכושר האובייקטיבית. מקל וחומר, שלא הובאה בהחלטת הוועדה "הנמקה מיוחדת" כפי שנדרשה, למשל, בבר"ע (ארצי) 40706-03-12 דגיטו טספהון – המוסד לביטוח לאומי (25.7.2012)(להלן: "עניין טספהון").

— סוף עמוד  3 —

בנסיבות אלה, משפסק הדין המחזיר נתן לוועדה הזדמנות נוספת לפעול בהתאם לפסיקה ולתקן את הפגמים שנפלו בהחלטתה והוועדה בחרה שלא לעשות כן, יש להחליף את הרכב הוועדה.

  1. המשיב, טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

  1. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, התייחסה למכלול ליקוייו של המערער והשפעתם על כושר עבודתו, כמו גם לנתוניו האישיים ולסיפור חייו המורכב.

  1. הוועדה פירטה את ליקויו הרפואיים של המערער, ועל יסודם ויסוד הנתונים האישיים העריכה את דרגת אי הכושר.

  1. ההשלכות התפקודיות של ליקויי המערער, בהתאם לקביעות הוועדה, מגבילים את המערער ממאמץ גופני משמעותי, הרמת משקל ותנאי דחק ולחץ. נוכח מגבלות אלה ונסיבותיו האישיות- מוצאת הוועדה כי המערער כשיר לעבודות הבלתי מקצועיות שפורטו.

  1. בהלכת אופנר (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר – המוסד לביטוח לאומי, (6.7.2016)) נפסק שעצם התאמת עסוקים שאינם דורשים ניסיון קודם, השכלה או ידע מקצועי מבטאת את התחשבות הוועדה בנתונים האישיים שהוצגו בפניה, והדבר נכון גם במקרה דנן.

  1. בהתאם לפסיקה, התערבות בית הדין בהחלטות של וועדות לעררים (אי כושר), מוגבלת לאותם מקרים קיצוניים בהם ההחלטה גובלת באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק, בשל עיסוקה בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

  1. פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתייחס לדו"ח פקידת השיקום, ובהתאם לפסיקה מחויבת הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהוראות פסק הדין המחזיר.

  1. אשר לפער שבין הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר שנקבעה, בהתאם לפסיקה הפער לכשעצמו אינו מהווה טעות משפטית אלא מעיד על חובת הנמקה אשר תאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה ביחס ליכולת השתכרותו של המבוטח.

  1. במקרה דנן, החלטת הוועדה ברורה, מנומקת ומוסברת דיה.

 

דיון והכרעה

 

  1. בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע בפסיקה, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה

    — סוף עמוד  4 —

    שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

 

  1. אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60 (להלן: עניין עטייה)).
  2. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, היקף ההנמקה הדרוש הוא כזה שיאפשר לא רק לרופא להתחקות אחר הלך מחשבתה, "אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ר' דב"ע מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

 

  1. באשר לוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, נקבע שהואיל והיא פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (עניין עטיה).

  1. על הוועדה לקבוע את אי כושרו של המבוטח על פי נסיבותיו האישיות, בין היתר, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית (ר' עב"ל 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15/4/04, להלן: הלכת מוהרה).

  1. בהתאם להלכה זו, נקודת המוצא לקביעת דרגת אי-הכושר היא בהתאם לדרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מאחר והיא מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

 

  1. ביקורתו השיפוטית של בית הדין ביחס לוועדה המתכנסת מכוח פסק דין מחזיר,  מוגבלת לשאלה האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (ראה דב"ע נא/01 – 29  פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.1.2008).

 

מן הכלל אל הפרט

 

  1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל וכי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ובהוראות פסק הדין המחזיר. ואפרט.

 

  1. כפי שטען המשיב, בהתאם לאמור בהלכת אופנר, קיומו של פער בין הנכות הרפואית המשוקללת לדרגת אי הכושר שנקבעה אינו מבטא בהכרח פגם משפטי. על מנת לגשר על הפער, היה על הוועדה להוסיף ולנמק.

  1. אלא שמעיון בהחלטת הוועדה לא מצאתי שהוועדה עמדה בחובתה זו והיא אף לא עמדה בחובת ההנמקה שנדרשה ממנה בהוראות פסק הדין המחזיר עצמו.

— סוף עמוד  5 —

  1. פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לשאלת השפעתו של כל ליקוי על יכולת עבודתו של המערער ולהשפעה המצטברת. הגם שהוועדה מציינת מספר השפעות תפקודיות שיש למצבו הרפואי של המערער על כושר עבודתו, היא אינה מציינת את השפעתו של כל ליקוי על כושר עבודתו, ובכך לא קיימה אחר הנחיית פסק הדין המחזיר.

  1. עוד הורה פסק הדין המחזיר שעל הוועדה ליתן דעתה באופן מנומק לשאלת השפעת נתוניו האישיים של המערער על קביעת דרגת אי הכושר. גם זאת, לא נעשה.

  1. הוועדה מציינת אמנם את נתוניו האישיים של המערער, אך החלטתה נעדרת התייחסות כלשהי להשפעתם על החלטתה ביחס לקביעת דרגת אי הכושר.

  1. לבסוף, הורה פסק הדין המחזיר שככל שהוועדה תבחר לסטות מכך שנכותו הרפואית של המערער היא דרגת אי הכושר, עליה לנמק זאת באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. גם זאת, לא נעשה.

  1. מקובלת עליי טענת המערער שלפיה כל מה שמציינת הוועדה עד לקביעתה שלפיה המערער כשיר לעבודה, הם נתונים המצביעים דווקא על אי כושר, הן בעת ציון רשימת הליקויים הרפואיים והן בפירוט נתוניו האישיים, לרבות השכלתו ונסיבות חייו.

  1. לפיכך, הטענה שההחלטה מפורטת ומאפשרת התחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה- נדחית. לא ניתן להבין כיצד קופצת הוועדה מפירוט כל האמור לעיל למסקנה שהמערער כשיר לעבודה.

  1. החלטת הוועדה נעדרת ניסיון לגשר על הפער שבין הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר שנקבעה, חרף הנחיה מפורשת שניתנה ביחס לכך בפסק הדין המחזיר והאמור בהלכת אופנר. ודאי שאין היא עומדת בחובה ליתן "הנמקה מיוחדת" כפי שנדרשה בעניין טספהון.

  1. אשר על כן, הערעור מתקבל.

  1. אשר לטענות לעניין החלפת הרכב הוועדה, אני סבורה שלאור הימנעות הוועדה מלתקן את הדרוש בהתאם להוראותיו הברורות והמפורטות של פסק הדין המחזיר, ומשעה שעניינו של המערער יעמוד בפני הוועדה זו הפעם השלישית, מצאתי כי מדובר במקרה מסוג המקרים החריגים שבהם יש להורות על החלפת הרכב הוועדה, שעולה חשש כי כבר התקבעה בעמדתה (בר"ע 26826-10-13 דרעי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתנה ביום 20.11.2013; עב"ל 231/09 ד"ר קופפרברג נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתנה ביום 21.10.2009).

 

סוף דבר

 

  1. נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

 
— סוף עמוד  6 —

עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש, על מנת שתדון מבראשית בערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון.

 

  1. החלטות ועדות לעררים (אי כושר) קודמות ומסמכים מהליכים קודמים בעניינו של המערער בבית הדין לא יעמדו בפני הוועדה.

 

  1. המערער יוזמן לוועדה ויורשה לטעון ולהציג מסמכים בפניה.  

 

  1. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית
ערעור בתביעת נכות כללית על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר התאימה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 42% הערעור התבסס על טעות משפטית של הוועדה בה לא התייחסה לפגיעה
בעורקי הרגליים כאל סיבוך מובהק של מחלת הסכרת, בהתאם לפריט ליקוי 4 לתקנות הביטוח הלאומי.
בית הדין קיבל את הערעור בקובעו כי הוועדה לא התייחסה לכך שפענוח בדיקת הדופלר שביצע קבע הפרעה המודינמית קלה בעורקי הרגליים.
בנסיבות אלה, מצא בית הדין כי קיים קושי להתחקות אחרי הלך מחשבתה של הוועדה כאשר מצאה לנכון לקבוע שאין נכות בגין פגימה זו.
החידוש החשוב ביותר בפסק הדין הנ"ל, הינו קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כי ראוי שקביעת וועדת מס הכנסה אשר קבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין ליקוי זה תחייב את הוועדות האחרות נכות כללית ונכות מעבודה .
התביעה הוחזרה לוועדה לדיון נוסף.

פסק דין

 

  1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ענף נכות כללית) מיום 12.12.2021 (להלן: הוועדה).
  1. לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית הדין כפי שהועלתה במסגרת החלטה מיום 6.3.2023, נותרו הצדדים חלוקים ביחס לסוגיית הנכות בגין פגימת המערער בעורקי הרגליים ושאלת שיוכה למחלת הסוכרת וביחס לתסמונת דום נשימה בשינה.
  1. משכך, מעבר למתן תוקף להסכמות הצדדים, יעסוק פסק דין זה בסוגיות אלו בלבד.

 

רקע עובדתי

 

  1. המערער הינו יליד 1955.

 

5.

— סוף עמוד  1 —

המערער סובל מריבוי ליקויים רפואיים, לרבות ליקויים אורתופדיים בעמ"ש הצווארי, בעמ"ש המתני ובכתפיים, סוכרת, רפלוקס, הפטיטיס, מחלת לב איסכמית, ליקוי נפשי ודום נשימה בשינה.

  1. ביום 11.12.20219 התאימה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור של 42%.
  1. המערער הגיש ערר על קביעה זו.
  1. ביום 12.12.2021 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים כדי לדון בערר המערער וקיבלה את הערר בחלקו.
  1. להלן ציטוט החלק האופרטיבי בפרוטוקול הוועדה (ביחס לדום נשימה ולפגימה בעורקי הרגליים):

"דברי עורך דין:

מגיש בדיקת דום נשימה בשינה, בדיקת מעבדה. אשר הדגימה דום נשימה בדרגה בינונית, מזכה בנכות גבוהה יותר, מבקשים לאמץ החלטה מוועדה מס הכנסה.

כמו כן, בדיקת דופלר, לא יכול ללכת ברציפות יותר מ- 100 מטר.

בדיקה:

פנימי – בנושא סוכרת – סובל במהלך שנים, מקבל טיפול פומי בלבד, מאוזן היטב. הוועדה סבורה כי קיבל נכות מתאימה.

כמו כן, הוצג לוועדה דופלר רגליים, לפי אינדקסים, אינדקס בעורק ימין 09, עורק שמאל 086, אין אחוזי נכות בגין מחלת כלי דם פריפרית.

בנושא דום נשימה בשינה – עפ"י תוצאות שהוצגו בפני הוועדה מ- 8.4.2021, הבדיקה נעשתה עקב נחירות התעוררות ועייפות, עפ"י תרשים יש ירידות בסופטרציה (צ"ל סטורציה) מ- 98.5 – 88, הומלץ על שימוש בסיפאפ, טרם נעשה.

הוועדה קובעת 5% לפי סעיף 3 א' מיום 1.4.2021.

מסקנות:

אורתופדיה – הוועדה קובעת 5% לפי 35(1) א – ב בתחולה של 15 חודשים.

פנימי – דום נשימה – הוועדה קובעת 5% לפי סעיף 3א מיום 1.4.2021.

רפלוקס – הוועדה קובעת 5% לפי סעיף 16(6)א בתחולה של 15 חודשים."

 

  1. החלטה זו היא העומדת בבסיס הערעור זה.

— סוף עמוד  2 —

טענות הצדדים

 

  1. לטענת המערער, היה על הוועדה להתייחס לפגימה בעורקי הרגליים כאל סיבוך מובהק של מחלת הסוכרת. בהתאם לפריט ליקוי 4 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), היה על הוועדה לקבוע כי המערער סובל מסוכרת ואת מועד התחולה. מרגע בו טען המערער לסיבוכים של מחלה זו, היה על הוועדה להיוועץ במומחה בתחום כירורגיית כלי הדם כדי שיבחן את הליקוי בעורקי הרגליים ואז לבחון אם מדובר בפגיעה באיברי מטרה ולקבוע נכות מתאימה בהתאם לפריט ליקוי 4.

הוועדה לא פעלה באופן זה, ובכך נפלה טעות משפטית.

 

  1. בבדיקת דופלר עורקי הרגליים שהציג המערער, מיום 3.3.2021, הודגמה ופוענחה "הפרעה המודינמית קלה בעורקי הרגליים". הוועדה התעלמה מכך וקבעה כי אין נכות בגין פגימה זו.

 

  1. בהתאם לפריט ליקוי 11(5) לתקנות היה על הוועדה לקבוע 30% נכות בגין פגיעה קלה בשתי הרגליים.

 

  1. בנסיבות אלה, היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות בהתאם לפריט הליקוי ולפענוח בדיקת הדופלר ולהתייחס למשמעות העניין כפגיעה באיבר מטרה ביחס לסוכרת, בהתאם לפריט ליקוי 4 לתקנות.
  1. בהתייחס לדום הנשימה בשינה, הציג המערער בדיקה ממעבדת שינה במסגרתה נתגלתה תסמונת דום נשימה בשינה מן הסוג החסימתי בדרגה בינונית. ממצאים אלה תואמים נכות בשיעור של 20%, כפי שגם התאימה למערער וועדה לעררים (מס הכנסה).
  1. החלטת הוועדה בנושא זה לא נומקה כהלכה ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
  1. די בכך שוועדה אחרת קבעה נכות בשיעור של 20% ובחוסר ההנמקה של הוועדה דנא כשקבעה רק 5% כדי לקבוע שנפל פגם בהחלטת הוועדה.
  1. לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה ביחס לסוכרת או לפגימה בעורקי הרגליים.
  1. המערער כלל לא טען בפני הוועדה לעניין פגיעה באיברי מטרה כתוצאה מהסוכרת. פרט לטענה כללית ללא התייחסות לאיבר מטרה זה או אחר.
  1. המערער כלל לא טען לפגימה בעורקי הרגליים בכתב הערר שהגיש.
  1. — סוף עמוד  3 —טענות המערער לעניין הפגימה בעורקי הרגליים לא הועלו בהקשר של הסוכרת, הוועדה עיינה בתוצאות בדיקת הדופלר וקבעה כי אין נכות בגין פגימה זו.
  1. ביחס לסוכרת, קבעה הוועדה כי הסוכרת מאוזנת היטב ומטופלת בטיפול פומי בלבד.
  1. אשר לדום הנשימה, הוועדה מתייחסת לבדיקה שהציג המערער וממצאיה וקובעת נכות בהתאם לשיקול דעתה הרפואי.
  1. בהתאם לפסיקה, קביעת שיעור הנכות היא קביעה רפואית מובהקת המצויה בגדרי סמכותה הבלעדית של הוועדה (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

 

דיון והכרעה

  1. בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מוסמך בית הדין לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע בפסיקה, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

 

מן הכלל אל הפרט

 

  1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים במסגרת הדיון מיום 14.12.2022, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

 

  1. אשר לפגיעה בעורקי הרגליים, הפנה ב"כ המערער את הוועדה לבדיקת הדופלר שביצע, אליה התייחסה הוועדה בהחלטתה.

 

  1. הוועדה לא התייחסה לכך שפענוח הבדיקה, כפי שהובא בטופס הבדיקה עצמה, קבע הפרעה המודינמית קלה בעורקי הרגליים.

 

  1. בנסיבות אלה, מצאתי שקיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה כאשר מצאה לנכון לקבוע שאין נכות בגין פגימה זו.

 

  1. יתירה מזאת, פריט ליקוי 4 לתקנות, המתייחס לסוכרת, מפרט את "אברי המטרה" וביניהם "כלי דם גדולים וקטנים". מכאן, שככל שהוועדה תמצא לנכון לקבוע נכות בגין הפגיעה— סוף עמוד  4 —ההמודינמית שאובחנה בעורקי הרגליים של המערער, על הוועדה להתייחס לשאלה אם מדובר בפגיעה באברי מטרה ולשקול קביעת נכות מתאימה בגין הסוכרת.

 

  1. אשר לדום נשימה בשינה, מצאתי כי אין כל הנמקה לסיבה בגינה נקבעו 5% נכות בלבד בגין ליקוי זה, כאשר הוועדה אינה מתייחסת כלל לכך שממצאי הבדיקה העלו כי המערער סובל מהתסמונת ברמה בינונית ונסמכת רק על כך שהמערער אינו עושה שימוש בסיפאפ שהומלץ לו.
  1. יתירה מזאת, ועדת הערר (מס הכנסה) קבעה למערער נכות בשיעור של 20% בגין ליקוי זה על סמך אותה הבדיקה. בהתאם להלכה הפסוקה, קביעה של שיעור נכות שונה על ידי וועדות שונות (כאשר וועדת מס הכנסה הינה וועדה סטטוטורית) הינה מצב שאינו רצוי ואינו משרת תכלית כלשהי, תוך סיכול כוונת המחוקק "ליצור הסדר הרמוני ואחיד לענין קביעת דרגת נכות לצרכי חוק ביטוח לאומי וחוקי נכים ותגמולים אחרים". בנסיבות העניין ולנוכח הקביעה בפקודה, נכון יהיה שקביעת ועדה רפואית אחת תחייב את רעותה (ע"ע (ארצי) 45848-11-16 פלוני נ' מדינת ישראל רשות המיסים (02.08.2018)).
  1. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש להשיב את עניינו של המערער גם ביחס לפגימה זו, נוכח הפגמים שנפלו בקביעות הוועדה.

 

לסיכום

 

  1. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, לפיהן יוחזר עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים (ענף נכות כללית), בהרכבה מיום 12.12.2021, על מנת שתפעל כדלקמן:

א.      הוועדה תשקול שנית את שיעור הנכות בגין הליקוי הלבבי, בשים לב לשיעור הנכות שיש להקנות מכוח פריט ליקוי 9(1)(א) כאשר מקטע הפליטה אינו גדול מ-60%.

ב.      הוועדה תתייחס לטענות המערער לזכאותו לנכות בגין הפגימה בתחום האורולוגי, כפי שהועלתה במסגרת כתב הערר.

מעבר להסכמות אלה, בהתאם לנימוקים שהובאו לעיל, תפעל הוועדה כך:

ג.       הוועדה תשוב ותשקול את קביעתה ביחס לפגימה בעורקי הרגליים של המערער, בהתייחס לכך שפענוח הבדיקה מצביע על הפרעה המודינמית בעורקי הרגליים. ככל שתמצא הוועדה לנכון לקבוע נכות בגין רכיב זה, תידרש הוועדה לשיעור הנכות שקבעה בגין הסוכרת, בהתאם לפריט ליקוי 4.

ד.     

— סוף עמוד  5 —

הוועדה תשקול מחדש את קביעתה ביחס לשיעור הנכות בגין הפרעת דום נשימה בשינה, בהתייחס לכך שממצאי הבדיקה מעלים כי מדובר בתסמונת ברמת חומרה בינונית, ובהתחשב בכך שהוועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה) קבעה למערער נכות בשיעור של 20% בגין ליקוי זה על בסיס ממצאי בדיקה זו.

המערער יוזמן לוועדה ויורשה לטעון טענותיו בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

  1. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 7,000 ₪.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתביעות נכות כללית.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
תאונות עבודה
במסגרת בקשת רשות ערעור נקבעו מספר קביעות חשובות-
הוועדה התכנסה בהרכב חדש וקבעה כי חישוב שיעור הנכות של המבקש בגין אובדן 16 שיניו יעמוד על 4%.
הוועדה התבקשה להתייחס לשאלת ניכוי מצב קודם בדרך של חשבון עובר ושב, אולם חרף זאת היא הצביעה על גורמים אחרים ולא ביצעה חשבון עו"ש ובכך סטתה מהוראות פסק הדין המחזיר.
בפסק הדין נדחתה בקשת המוסד לגילוי מסמכים במסגרת ההליך בביה"ד ונקבע כי "אין לקבל מצב בו במסגרת בקשת רשות ערעור מועלית לראשונה בידי מי מהצדדים טענה חדשה בקשר למסמכים" וכי אם צד סבור שחסרים מסמכים הוא רשאי לבקשם מהוועדה.
בנוסף לכך, ביה"ד הסתמך על נוסח פסק הדין המחזיר הראשון שניתן בהסכמת הצדדים ודחה את טענות המוסד שניסה לשנות את הקביעות העובדתיות והמשפטיות שנכתבו בו- "קדמה לפסק הדין המחזיר הראשון הסכמה דיונית. לא בנקל יתאפשר לצד להשתחרר מהסכמות שכאלה. אין לקבל כי כיום כעבור למעלה מ8- שנים, לאחר מספר גלגולים, נחזור לבראשית, לעיסוק ברובד העובדתי".
הערעור התקבל במלואו ובאופן חריג ביה"ד הארצי לא החזיר את התיק לוועדה אלא קבע את שיעור נכותו של המבקש בעצמו והעלה אותה ל 16% בנוסף לנכות בגין ליקוי שמיעה וטנטון באופן שמעביר את הלקוח לקצבה חודשית, ואף פסק הוצאות משפט גבוהות.
התיק נוהל ע"י עורכת הדין רותם ברק.

פסק דין

סגן הנשיאה אילן איטח

  1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת ערמונית מעודד; 55247-07-21) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה). הוועדה התכנסה בהרכב חדש, בעקבות פסק דין מחזיר, וקבעה כי חישוב שיעור הנכות של המבקש בגין אובדן 16 שיניו ייעשה לפי פריט ליקוי 74(1)(ד)(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות),  ויעמוד על 4%.
  2. משבקשת רשות הערעור סבה על אופן חישוב דרגת הנכות בגין אובדן שיניים, תפורט להלן השתלשלות העניינים בנוגע לליקוי זה בלבד.

רקע

  1. המבקש, יליד 1971, נפגע ביום 6.12.2009 בתאונת דרכים במסגרת עבודתו (להלן – התאונה). בחודש מרץ 2010 הכיר המשיב (להלן – המוסד) בתאונה כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו – חבלת ראש, צוואר וגב.
  2. בחומר התיק מצויים, בין היתר, שני מסמכים רפואיים מיום התאונה. האחד – דו"ח המחלקה לרפואה דחופה (להלן – דו"ח המלר"ד) מיום התאונה; והשני, סיכום ביקור של המבקש אצל ד"ר דן גוטמן, מומחה אף אוזן גרון (להלן – סיכום ביקור), בערבו של אותו יום.

מדו"ח המלר"ד עולה כי המבקש "קיבל מכה מההגה בפנים" ובדיקתו במלר"ד העלתה את הממצאים הבאים: "פנים ללא סימני חבלה שיניים התחתונות – יש תנועה, בקידמיות ללא סימני חבלה נוספים…". עוד צוין על גבי דו"ח המלר"ד "שיניים 31,41,42,43 ניידות דרגה ÍÍÍ לטענתו עקב התאונה נשלח לטיפול למרפ' שיניים  קופ"ח".

— סוף עמוד  3 —

בסיכום הביקור כאמור תואר מצבו כך: "פה ולוע: מצב דנטלי ירוד ביותר עם תזוזת השי[מ]ניים הקדמיות".

  1. ביום 11.2.13 הגיש המבקש למוסד תביעה לגמלת נכות מעבודה. וביום 30.12.2013 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן – הדרג הראשון) לדון בעניינו של המבקש. המבקש טען בפני הדרג הראשון כי בעקבות התאונה נגרמו לו ליקויים בתחום השמיעה, הטנטון ואובדן שיניים.
  2. בעקבות תלונותיו על פגיעה בשיניים, הפנה הדרג הראשון את המבקש לקבלת חוות דעת בתחום רפואת הפה והלסת. ביום 4.2.2014 בדק היועץ הרפואי בתחום הפה והלסת, ד"ר משה בן עמי (להלן – היועץ) את המבקש.

א.  תולדות המקרה תועדו בפרוטוקול חוות הדעת כך:

"תותבות בלסת תחתונה בשיניים, וכתוצאה מכך הוריד את כל השיניים בלסת תחתונה, ומרכיב תותבת לטענתו מגיע לו נכות בשיעור 20% "

ב.    בבדיקתו מצא היועץ "חוסר שיניים מלא מרכיב זוג תותבות שלמות". יחד עם זאת ציין היועץ כך: "עפ"י רישום מחדר המיון נפגעו עם ניידות דרגה ÍÍÍ שיניים 31,41,42,43 לעומת שאר השיניים שהן ללא סימני חבלה נוספים".

ג.    היועץ לא סיכם את מסקנותיו בישיבה זו אלא ביקש "להמציא מכתב מ[ה]רופא המטפל מה בוצע ולמה וכן צילום המסביר ומצדיק את מה שבוצע במידה וישנם צילומים של כל הפה יש לצרפם בעיקר אלו שמלפני התאונה".

ד.    ביום 18.3.2014, לאחר שלא הומצאו המסמכים המבוקשים, סיכם היועץ את מסקנותיו כך: "מאחר ואין תיעוד רנטגן והסברים/אישורים מרופאים מטפלים על מהות/סיבת הטיפול שקיבל נוכל להסתמך רק על אישור מחדר המיון בנוגע לאובדן שיניים 31, 41, 42 ו-43. נכותו צמיתה בשיעור 1% = 0.25X4 לפי סעיף 74(1)(1)()(ד)(ח) מ- 8/1/10".

  1. המערער הגיש ערר על החלטת הדרג הראשון. הוועדה התכנסה בשני מועדים: ביום 10.8.2014 לבדיקת המבקש וביום 7.12.2014 לסיכום ללא נוכחות. הוועדה קבעה למבקש בגין כלל ליקויו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור של 17.92%.

אשר לשיניים, מצאה הוועדה "פה מחוסר שיניים המשקמות בעזרת תותבות שלמות להוצאה. רכסים אולואולרים מעוגלים. אין בידו צילומים לפני התאונה". הוועדה קבעה קשר סיבתי בין התאונה לבין אובדן של 16 שיניים ובהתאמה קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 4% לפי פריט ליקוי 74(1)(ד)(ח) לתוספת לתקנות (0.25%X16). הוועדה נימקה את החלטתה כך: "מבחינת פה ולסת

— סוף עמוד  4 —

התובע נפגע בפנים אי לכך יש להניח שנפגע בשיני חזית וייתכן גם במלתעות. קשה להניח שהשיניים הטוחנות שנעקרו הינן כתוצאה מהתאונה. אי לכך יקבל נכות בגין אובדן 16 שיניים (בשתי הלסתות קדמיות ומלתעות)"
.

  1. המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי (הרשמת, כתוארה אז, מרב חבקין; ב"ל 64277-01-15) [פורסם בנבו]. ערעור המבקש סב על אופן חישוב דרגת הנכות ולא על קביעת הקשר הסיבתי. בערעורו טען המבקש כי הוועדה שגתה באופן חישוב דרגת הנכות בגין אובדן שיניו, וכי לאור ממצאי הוועדה יש להתאים למצבו את פריט ליקוי 74(1)(א)(ח) לתקנות. כלומר, אובדן כל השיניים, עם אפשרות להתקנת תותבת-20% ומכך יש לנכות נכות קודמת בגין 16 שיניים בשיעור של 4% (0.25%x16), כך ששיעור נכותו הכולל בגין הליקוי בשיניו יעמוד על 16%.
  2. ביום 26.10.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין המחזיר הראשון) לפיה:

"עניינו של המערער יוחזר לוועד הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תתייחס לטענות המערער בעניין הפגיעה התפקודית בהעדר שיניים כלל, וכן תחשב מחדש את שיעור הנכות שנקבע בגין אובדן השיניים בהתאם להלכת מרגוליס, היינו תערוך למערער מבחן "עובר ושב" באופן של חישוב נכותו הכוללת בגין אובדן השיניים, ותפחית את הנכות בגין המצב הקודם. תשומת לב הועדה כי בפרוטוקול מיום 10.8.14 נקבע כדלקמן:

א.    פיו של המערער מחוסר שיניים, קרי מצבו הנוכחי תואמת [צ.ל.: תואם – א.א.] נכות בשיעור של 20%.

ב.     כתוצאה מהתאונה נעקרו 16 שיניים, קרי: עובר לתאונה היו בפיו של המערער 16 שיניים."

  1. הוועדה התכנסה בשנית ביום 7.2.2016 וקבעה כך:

"נכותו הכוללת כיום 20% לפי 74(1)(א) יחד עם זאת מצאה הוועדה כי במיון תיעדו התניידות ב-4 שיניים מס' 31,41,42,43 בלבד ולא נזק ב-16 שיניים. מכיוון שהתיק פתוח ברצונה של הוועדה לדייק בקביעותיה ולבדוק תיק מחדש למען עשיית הצדק המגיע לתובע. לכן לצורך סיכום דיון הוועדה מבקשת:

1)    צילום חלל הפה מיום התאונה.

2)    מעקב רופא שיניים מטפל מאז התאונה.

3)    כל הצילומים של שיניים שביצע הרופא הטפל לאחר התאונה.

הוועדה תסכם את הדיון עם קבלת המבוקש ותפעל עפ"י פסק הדין המחזיר."

  1. המבקש לא המציא לוועדה את החומרים המבוקשים כאמור בהחלטתה מיום 7.2.2016 בטענה ש"הרופא נעלם ולא ניתן להמציא דבר". לפיכך ביום 27.10.16

    — סוף עמוד  5 —

    התכנסה הוועדה, ללא נוכחותו, וסיכמה את ממצאיה על יסוד החומר הקיים בתיק, כך:

"לאור פס"ד שבה הוועדה ועיינה בפרוטוקולים קודמים וכמו כן בתיק רפואי קודם ובדו"ח מיון ומצאה הוועדה כי הטיבה בקביעותיה הקודמות עם התובע שהכירה בנזק 16 שניים (הרי בדו"ח מיון צוין כי נזק ב-4 שיניים קדמיות תחתונות בלבד) יחד עם זאת לדעת הוועדה להותיר החלטתה על כנה ולא להקטין נכותו (לתקן טעות), בוודאי ולא מדובר על הגדלת אחוזי נכות כלשהם בשיניים. משכך הוועדה מותירה החלטה על כנה."

  1. המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי (השופטת מיכל נעים דיבנר; ב"ל 30202-11-16) [פורסם בנבו]. בפסק דינו מיום 16.11.2017 (להלן – פסק הדין המחזיר השני) הורה בית הדין האזורי כך:

"עניינו של המערער יחזור לוועדה באותו הרכב, אשר תשקול שוב עמדתה לאור פסק הדין המחזיר, שיעמוד בפניה במלואו. ככל שהועדה תגיע למסקנה שאין מקום לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר, שכן העובדות שקבעה בהחלטה קודמת אינן נכונות – תנמק מדוע היא סבורה שיש בסיס להחלטה לשנות את ההחלטה הקודמת, במיוחד לנוכח העובדה שהמסמכים שעמדו בפניה בהחלטתה האחרונה, הם אותם המסמכים שעמדו בפניה גם במועד קבלת החלטתה הקודמת (10.8.14)".

  1. הוועדה התכנסה ביום 15.2.2018 בשלישית וקבעה כך:

"הוועדה מתכנסת בשנית בעקבות פס"ד של ביה"ד לעבודה מיום 16/11/17. התובע נפצע ובמיון בזמן התאונה היו בפיו 16 שיניים, 4 מהן ניידות. עקב הספק הכירה הועדה באובדן שיניים ולכן קבעה את הנכות לפי 16 X 1/4% = 4%. זהו ההיגיון הבסיסי, הפשוט והישר ביותר שהוביל את הועדה לקבוע את אשר קבעה. באת כוח התובע מציגה עמדה שונה לפיה כיוון שאובדן כל השיניים מזכה ב-20% והיות והוועדה הכירה ב-16 שיניים ומלפני התאונה 16 האחרות לא היו בשל סיבות אחרות שאינן קשורות לתאונה. רצונו של התובע לקבל נכות כוללת 20% (חוסר כל השיניים) ומכך להפחית 4% בגין מצב קודם. הועדה אינה רואה דרך זו כדרך הגונה וזאת כיוון שבפועל ועובדתית פיו לפני התאונה היה חולה לולא כן לא היה מאבד 16 שיניים בגיל צעיר. לא זאת בלבד אלא שלאחר התאונה נמצאו רק 4 שיניים ניידות ומתוך ספק הוכרו 16 שניים. לאור כל זאת חוזרת הועדה על קביעתה הקודמת."

  1. גם על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי (השופטת שרון אלקיים; 50149-04-18 [פורסם בנבו]). בערעורו טען המבקש כי התכנסויותיה הרבות של הוועדה והפגמים הרבים שנפלו בהחלטותיה מצדיקים את התערבות בית הדין בקביעת דרגת נכותו.
  2. בפסק דינו מיום 26.8.2019 (להלן – פסק הדין המחזיר השלישי) קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את ערעור המבקש והורה על השבת עניינו לוועדה באותו הרכב "על מנת שתשקול שוב את עמדתה לאור פסקי הדין המחזירים מיום

    — סוף עמוד  6 —

    26.10.15 ומיום 16.11.17 שיעמדו בפניה במלואם. ככל שהועדה תגיע למסקנה שאין מקום לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 26.10.15, שכן העובדות שקבעה בהחלטה קודמת אינן נכונות – תנמק מדוע היא סבורה שיש בסיס להחלטה לשנות את ההחלטה הקודמת, במיוחד לנוכח העובדה שהמסמכים שעמדו בפניה בהחלטתה האחרונה, הם אותם המסמכים שעמדו בפניה גם במועד קבלת החלטתה הקודמת (מיום 10.8.14). למען הסר ספק – אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע שהועדה רשאית לשנות מקביעותיה העובדתיות הקודמות ו/או לחרוג מהוראות פסק הדין המחזיר."
     בתוך כך, נדחתה בקשת המבקש לקביעת הנכות על ידי בית הדין.

  3. על פסק דין זה, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית דין זה (השופט, כתוארו אז, מיכאל שפיצר; בר"ע 57813-09-19) [פורסם בנבו]. בהחלטה מיום 25.9.2019 הוצעה לצדדים הצעה. לאחר דיון מקדמי, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביחס להצעת בית הדין, לבקשת המבקש נמחקה בקשת רשות הערעור.

 

החלטת הוועדה מושא הליך זה

  1. ביום 9.5.2021 התכנסה הוועדה בהרכב אחר, זאת שעה שחבר הרכב קודם לא יכול היה להשתתף בהרכב הוועדה. יאמר כי עוד בבית הדין האזורי זנח המבקש טענות שעלו בקשר להחלפת ההרכב. הצדדים לא חלקו על כך, שהוועדה – על אף הרכבה החדש, מוגבלת למילוי אחר הוראות פסק הדין המחזיר השלישי.
  2. דברי המבקש תועדו בפרוטוקול הוועדה כך:

"אין מחלוקת על כך שהמצב היום שהוא ללא שיניים. אני מסתמך על הקביעות החלוטות הקודמות של הועדות. עובדה נוספת שכבר נקבעה בעקבות התאונה איבד 16 שיניים. הועדה הכירה בנזק כתוצאה מהתאונה לגבי 16 שיניים. למעשה יש כמה פס"ד. הו[ו]עדה אז אמרה 16 שיניים נעקרו והיא תרגמה את זה לרבע אחוז לכל שן. לפי התקנות שמדברים על מצב של אובדן שיניים מלא בפה שווה ל20% נכות אין מחלוקת על כך שהיום מצב הפה שלו הוא אובדן שיניים מלא. חלקו קשור לתאונה וחלקו לא קשור[ה] לתאונה. למעשה יש פה 16 שיניים שקשורים לתאונה ו16 אחרות שלא ק[ש]ורות לתאונה. כאשר מצב של אובדן שיניים מלא של 20% יש להפחית נכות שלא קשורה לתאונה = 16 שיניים אחרות ולטעמנו החישוב צריך להיות 20-4 = 16%. המחוקק תיקן את התקנות והוא אמר שיש פגיעה של שן בודדת המשמעות התפקודית של [כך במקור – א.א.] היא קטנה – רבע אחוז, שמדובר בפגיעה של כל השיניים בפה החישוב הוא לא 32 כפול רבע אחוז אלא 20% נכות 74 [ה-ח]. בית משפט קבע שיש למעשה פגיעה תפקודית גדולה יותר, הגדול לא שווה מסך חלקיו. הנכות צריכה להיות גבוהה יותר מאשר נכות על כל שן בנפרד. הטענות שלנו לחילופין הן 1 יש לבצע חשבון עובר ושב התאם להלכות בית דין במקרה של אירוע תאונתי כפי

— סוף עמוד  7 —

שנקבע בכל אחד מפס"ד מחזירים. לחילופין ככול והועדה סוברנ 
[צ.ל. סוברת – א.א.] כי האחריות למצבו של מיכאל היום היא באופן חלקי קשורה לתאונה הרי שלכל הפחות יש לקבוע כי מחצית מדרגת הנכות כלומר 10% נכות קשורה לתאונה. לסיכום – לגבי הרכב הוועדה התיק הוחזר לוועדה באותו הרכב ולא ברור לנו מדוע שונה ההרכב. לא נאמר לנו על כך מראש, מכל מקום מדובר בקביעות עובדתיות/רפואיות והמחלוקת שנותרה היא רק תרגומן המשפטי."

  1. הוועדה בדקה את המבקש. ממצאי בדיקתה תועדו בפרוטוקול הוועדה כך:

"בבדיקה – פתחית [צ.ל. פתיחת – א.א.] פה מלאה ותקינה. תנועות מפרקי לסת מלאות לכל הכיוונים. תנועת לשון חופשית. לסת תחתונה מחוסרת שיניים לחלוטין עם ארטרופיה כמעט מלאה. תותבת לא יציבה. לסת עליונה עם ספיגה בצורה בינונית בלבד עם תותבת מלאה שלה עם אחיזה תקינה, המראה שיניים נעקרו בעת תחתונה. על פי ספיגת לסת תחתונה השיניים נעקרו קודם."

  1. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כך:

"התיק הגיע לדיון במרכז שע"ר מירושלים. ב15.2.18 התכנסה ועדת ערר בהרכב של ד"ר יעקוב, ד"ר לוסוס, ד"ר שטיאר – מומחה פה ולסת. בהת[א]ם למידע הנמסר לנו הרכב זה לא קיים בי"ם, אי לכך הועדה שלנו מתכנסת מכוח נבצרות של הפוסקים ומקיימת את הנחיות פס"ד מ26.8.19 המכתיב – להחזיר דיון לאותו הרכב על מנת שיתייחס לפס"ד ביניים מ2017 ו 2015, כמו כן יסביר וינמק את החלטת הועדות על אובדן שיניים בעת התאונה. עצם השינוי של ההרכב מסיבות אובייקטיביות מא[פ]שר לנו להתרשם מהערר מחד אך גם להתייחס [ו]לקביעות של העמיתים בדרג עררים קודמים. על פי הגיליון הרפואי בתאונה נפגעו 4 שיניים קדמיות בלסת תחתונה בלבד – הן לא נעקרו בתאונה אלא היו ניידות ומצוין בבדיקה הקלינית כי מצב שארית המשנה הוא רעוע עם ניידות והזנחה דנטלית.  בשלב ראשון המוסד לביטוח לאומי הכיר באובדן 4 שיניים שהתערערו בעקבות החבלה והיו זקוק לעקירה אך בהמשך הכיר באובדן 16 שיניים – סה"כ בעקבות התאונה, וזאת ללא כל נימוק רפואי שלפיו הפוסק ייחס אובדן שיניים נוספות לתאונה הנידונה. יש לציין שבשום שלב מבדיקותיו לא הוצגו צילומי רנטגן שהן חובה על מנת לקבוע קש"ס. הועדה דנה ארוכות בטענות בא כוח התובע ושוללת גרסה שיש לקבוע נכות לפי 74[1] כלומר מבקשים להפחית מ20% נכות 16 שיניים = 4%. הועדה סבורה שלטובת התובע ועל מנת שלא לקבוע שקיימת פגיעה של 4 שיניים בלבד כפי שנבדק בחדר מיון קובעת כפי שקבעו בעבר שנפגעו 16 שיניים ועל כן הוועדה מאשרת נכות של 4% בגין 16 שיניים שנפגעו מהתאונה. לא ניתן לקובע [צ.ל. לקבוע – א.א.]  חישוב לפי עובר ושב משום ששאר השיניים שאבדו לאורך השנים לא נפגעו בתאונה אלא נעקרו עקב מחלת שיניים שהייתה קיימת קודם וכפי שצוין בבדיקה ראשונה במיון לאחר התאונה. לכן לא ניתן לייחס את אובדן השיניים שהיו בפה לתאונה ולבצע חשבון עובר ושב אלא ניתן רק להעניק אחוזי נכות על פי מה שנקבע. יש לציין שהיות ועוד' והתובע טוענים כי לא בוצעו צילומים מעולם הרי זה מנוגד לחלוטין לכל היגיון רפואי ומשפטי של קש"ס לתאונה. לכן הועדה סבורה שיש להעניק לתובע 4% נכות לפי 74[1][ד][ה] אובדן 16 שיניים כפי הוכר על ידי הועדה הקודמת. הערר נדחה."

  1. — סוף עמוד  8 —

    בסופו של דבר, הוועדה דחתה את הערר והותירה את החלטות הוועדות הקודמות על כנן, לפיהן שיעור הנכות התואם למצבו של המבקש בגין אובדן 16 שיניים הוא 4% (16X0.25).

 

פסק הדין האזורי

  1. על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי. בערעורו טען המבקש כי הוועדה חרגה מסמכותה כאשר התכנסה בהרכב אחר. זאת על אף שפסק הדין המחזיר השלישי הורה לוועדה להתכנס באותו הרכב, ועל כן החלטתה בטלה מעיקרה. מאחר שלא ניתן לכנס את הוועדה המקורית, על בית הדין להשתמש בסמכותו ולקבוע את דרגת הנכות של המבקש.

בנוסף, לפי הנטען הוועדה שגתה באופן חישוב נכותו בגין הליקוי בשיניו. לשיטתו, הדרך הנכונה לקביעת הנכות צריכה להתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון, קביעת דרגת נכות תואמת את היותו מחוסר שיניים, ובשלב השני, הפחתת שיעור הנכות בגין הליקוי בשיניו, לפי הלכת מרגוליס[1]; נסיבותיו החריגות של התיק מצדיקות קביעת דרגת נכות המבקש בגין הליקוי בשיניו על ידי בית הדין עצמו, ולמצער כינוס הוועדה בהרכב אחר תוך מתן הוראות.

  1. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש, וקבע בין היתר כך:

א.    בהתאם לפסיקה, כאשר נבצר מאחד מחברי הוועדה להמשיך ולדון בעניינו של מבוטח, מחמת פרישה, מחלה, מוות או סיבה אחרת, אין כל מניעה להחליפו במומחה אחר. על כן לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה אשר החליפה את ד"ר שטיאר, שהפסיק את התקשרותו עם המוסד, במומחה אחר בתחום זה. בנסיבות אלו אין הצדקה לקבוע כי החלטת הוועדה בטלה וממילא המבקש זנח טענה זו.

ב. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, ובדומה לקודמותיה הסבירה כי קביעת הקשר הסיבתי – בטעות יסודה. הוועדה הסבירה שבהעדר בסיס עובדתי לקביעה לפיה המערער איבד את כל שיניו כתוצאה מהתאונה, מלכתחילה לא היה מקום לקבוע כי נכותו של המבקש תואמת מצב של אבדן כל השיניים שכן המבקש נפגע ב-4 שיניים בלבד.

ג.  הוועדה אינה כבולה לקביעתה לפיה המבקש נפגע ב-16 שיניים, אשר ניתנה על יסוד השערה בלבד וללא כל נימוק בדבר הקשר הסיבתי לתאונה.

ד.

— סוף עמוד  9 —

פסק הדין המחזיר לא שלל הפעלת שיקול דעת על ידי הוועדה בכפוף לכך שהוועדה תנמק את החלטתה. בנוסף, הוועדה לא הפחיתה מהנכות המיטיבה שניתנה למבקש בגין אובדן 16 שיניים.

ה.     לא ניתן להקיש מעניין סיני[2], שם קבעה הוועדה כי שיני המערער בלסת התחתונה נעקרו עקב התאונה, דבר אשר לא התקיים בענייננו. שכן, קביעת הוועדה נעשתה מחמת הספק בלבד.

ו.   אשר לטענה בדבר ההשפעה התפקודית של אבדן שיניים מלא המצדיקה קביעת דרגת נכות בשיעור 20% לעומת ההשפעה של אובדן שיניים חלקי –  אין בטענה זו כדי לגרוע מסמכות הוועדה לקבוע את אחוזי הנכות בגין הליקוי בו הוכר קשר סיבתי לתאונה. קבלת עמדת המבקש לפי יש להעניק אחוזי נכות בשיעור של 20% לא עומדת בקנה אחד עם מטרת חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), ואף עשויה להוביל למצב שבו מבוטח אשר איבד כמעט את כל שיניו בתאונת עבודה יקופח למול מבוטח אשר איבד שן אחת בודדת בתאונה.

פסק דין זה הוא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בקשת רשות הערעור

  1. בבקשת רשות הערעור עותר המבקש לקביעת דרגת הנכות על ידי בית הדין ולחילופין להחזרת עניינו לוועדה בהרכב חדש, עם מתן הוראות. המבקש סומך את בקשתו עם הטעמים הבאים:

א.    פסק הדין המחזיר השלישי כמו גם פסקי הדין המחזירים האחרים קבעו כי על הוועדה לפעול בהתאם להלכת מרגוליס. כלומר בשלב הראשון לקבוע את שיעור נכותו של המבקש היום ולאחר מכן לבצע מבחן עובר ושב ולהפחית משיעור נכות זה את נכותו הקודמת בגין 16 שיניים. אלא שהוועדה לא פעלה בהתאם להלכת מרגוליס ולא ביצעה מבחן עובר ושב בעניינו.

ב. בניגוד לאמור בפסק הדין האזורי, המבקש אינו טוען שיש לקבוע 20% נכות בגין הליקוי בשיניו, אלא כי זוהי דרגת הנכות בה צריך להשתמש בשלב הראשון בחשבון העובר ושב. קביעה זו תואמת את מצבו היום ואת קביעת הועדה.

ג.

— סוף עמוד  10 —

הקביעה הרפואית ביחס למצבו, אף אם נעשתה מחמת הספק היא קביעה חלוטה. לפיכך, המחלוקת היא מחלוקת משפטית – האם וכיצד ניתן לבצע חשבון עובר ושב.

ד. פריט הליקוי התואם למצבו של המבקש הוא 74(1)(ח) המקנה 20% בגין אובדן כל השיניים, ולא בגין אובדן של מספר שיניים. התכלית של קביעת נכות בשיעור גבוה יותר לאובדן כל השיניים משקפת את הפגיעה התפקודית המשמעותית הנגרמת למי שאיבד את כל שיניו. בעניין זה המבקש מפנה לנפסק ברע"א פלוני[3] ובעניין דהאן[4], בנוגע לליקוי שמיעה ולליקוי ראיה.  ובכל מקרה, בהינתן שתי פרשנויות שונות לאותה הוראה, ובשים לב לכך שעסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי, יש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עמו.

ה.     בית הדין האזורי התעלם מהצעת המבקש, לפיה ככל שהוועדה סבורה כי מצבו קשור סיבתית באופן חלקי בלבד לתאונה, יש לייחס למצבו מחצית מדרגת הנכות כלומר 10% בלבד.

ו.   גלגוליו הרבים של התיק והפגמים שנפלו בעבודת הוועדה, וכן העובדה שתיקון הטעות אינו מצריך שיקול דעת רפואי, מצדיקים קביעת נכות על ידי בית הדין. מדובר בחשבון עובר ושב פשוט, אשר לא מצדיק השבה נוספת לוועדה ובכוחו של בית הדין לעשות כן.

  1. בתגובתו לבקשת רשות הערעור טען המוסד כך:

א.  דין בקשת רשות הערעור להידחות וכי ראוי פסק הדין האזורי להתאשר מטעמיו. יחד עם זאת, אם בית הדין סבור שנפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה מסכים הוא להעביר את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר, אשר תדון רק בתחום הפה והלסת, וזאת ללא הוראות נוספות או כבילת שיקול הדעת של הוועדה.

ב.    המוסד מתנגד באופן נחרץ לכך שהוועדה תידרש להוראות המבוקשות על ידי המבקש משום שיש בכך משום כבילת שיקול דעתה ומשום שיש בהוראות המבוקשות טעויות עובדתיות ומשפטיות בוטות אשר אינן עולות בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות המעטות הקיימות בעניינו של המבקש. מכל מקום אין להטעות את הוועדה או להנציח טעויות עובדתיות, רפואיות ומשפטיות.

ג.

— סוף עמוד  11 —

כפי העולה מהמסמכים הרפואיים בתיק, לרבות מדו"ח המלר"ד ומסיכום הביקור, המבקש נפגע בתאונה בלסת התחתונה בלבד ובארבע משיניו הקדמיות בלבד. בנוסף, קיימת הודאת בעל דין (במכתב בא כוחו מיום 6.12.09) לפיו המבקש נפגע "בלסתו התחתונה".

ד.    המבקש נמנע מהצגת תיעוד רפואי בנוגע לשיניו בתירוץ שהרופא נעלם ולא ניתן לאתרו. להערכת המוסד, למבקש תיק רפואי עב כרס בתחום השיניים, ולו מן הטעם שלאחר התאונה עקר את כל שיניו והוא מרכיב תותבות. על בית הדין לפרש את הימנעותו של המבקש מהצגת מסמכים כאמור, לחובתו. בנוסף, המבקש מנהל תביעה אזרחית כנגד חברת הביטוח בבימ"ש שלום, וייתכן כי תיקו שם כולל מסמכים הרלוונטיים לענייננו. לכן, המוסד מבקש לקבל את  רשימת רופאי השיניים שטיפלו בו לאורך השנים, וזאת לשם הזמנת החומר הרפואי הדרוש לעניין.

ה.     פסק הדין המחזיר הראשון שגוי הן מן הבחינה העובדתית – רפואית והן מן הבחינה המשפטית, ואין מקום להנציחו, באופן שיזכה את המבקש בדרגת נכות שאינה זכאי לה, בהתאם להלכת צירולניק[5].

מן הבחינה העובדתית- רפואית, הקביעה לפיה "עובר למועד התאונה היו בפיו של המערער 16 שיניים" אינה עולה מהחומר הרפואי והיא בגדר עובדה שגויה.

מן הבחינה המשפטית, פסק הדין מפנה את הוועדה לבצע חישוב בהתאם להלכת מרגוליס, אשר כלל לא רלוונטית לענייננו; פסק הדין מציג דרך חישוב מוטעית המנוגדת לדין; פסק הדין מפנה לפריט ליקוי לא רלוונטי בנסיבות העניין.

ו.   תביעת נכות מעבודה הוגשה על ידי המבקש בחלוף ארבע שנים ממועד התאונה, כאשר מצבו הדנטלי היה שונה לחלוטין ממצבו בסמוך לאחר התאונה ומבלי שהוצג כל תיעוד על שארע בתקופה זו.

ז.  אף אחת מהוועדות שדנו בעניינו של המבקש לא סברה שהמבקש נפגע ב-16 שיניו או שקיים קשר סיבתי רפואי בין התאונה לבין היות המבקש מחוסר שיניים.

ח.     בנסיבות אלו, הוכר קשר סיבתי ביחס לאובדן ארבע שיניים בלבד,  שמשמעותו שלילת קשר סיבתי ביחס ל-28 השיניים האחרות. ולכן בדין

— סוף עמוד  12 —

קבעה הוועדה את אשר קבעה. אין מקום לחשב את נכותו של המבקש אף ביחס לשיניים שלאובדנן אין כל קשר לתאונה. וממילא לא ניתן לבצע ניכוי מצב קודם שכן לפני התאונה כל שיניו של המבקש היו בפיו.

ט.    הפסיקה אליה הפנה המבקש בעניין איברים זוגיים לא רלוונטית כאן, שכן לשון התקנות ביחס לאיבר זוגי קבעה באופן מפורש שיש להתחשב במצבם של שני אברים בבואה לקבוע נכות, דבר אשר לא קיים ביחס לשיניים; שיניים אינן איבר חושי ולא מתקיימים ביניהן יחסי גומלין באשר שן אחת לא מפצה על אובדן האחרת; פסיקת בג"ץ ברע"א פלוני נכונה ביחס לנכי צה"ל על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפיהם.

י.   נסיבות המקרה אינן מצדיקות קביעת נכות על ידי בית הדין, שכן שאר הסעדים במדרג הסעדים לא מוצו.

  1. ביום 9.1.2023 התקיים דיון בפנינו. במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם.  וחידדו את גדר המחלוקת ביניהם. בעוד לשיטת המבקש מדובר במחלוקת משפטית אודות הפרשנות הנכונה של פריט הליקוי, לשיטת המוסד מדובר קודם כל בטעות עובדתית, הכרוכה בטעות משפטית.
  2. ביום 22.1.2023 הגיש המוסד בקשה דחופה במסגרתה ביקש להורות למבקש לגלות את שמות כל רופאי השיניים אשר טיפלו בו מאז התאונה ועד היום; את פרטי תיק בימ"ש בתביעת הפלת"ד וכן כל מסמך רפואי הקיים בידיו של המבקש והנוגע למצב שיניו ו/או לטיפולים שנעשו בשיניו, לכל הפחות ממועד התאונה. בבקשה ציין המוסד כי גילוי המידע המבוקש חשוב לצורך גילוי האמת, שכן התיק מתנהל ללא מסמכים רפואיים, וכי כל פניותיו בעניין זה למבקש לא צלחו. בתשובת המוסד לתגובת המבקש לבקשה זו, הוסיף בין היתר כי הוא זכאי לקבל מידע זה הן מכח היותו צד להליך משפטי והן מכוח סמכותו המנהלית וכי שיקולי מדיניות לרבות שיקולי צדק, יעילות והגינות תומכים בקבלת המבוקש.
  3. בתגובתו לבקשת המוסד טען המבקש כי בקשת המוסד חותרת תחת העיקרון לפיו בית הדין יתערב בשאלה משפטית בלבד; כי קבלת הבקשה עשויה להוות תקדים מסוכן שעל בסיסו יבקשו הצדדים מבית הדין להשלים חומר רפואי, ליתן צווים ועוד; כי מדובר בתיק המתנהל שנים רבות; כי הקביעה העובדתית בנוגע למצבו הרפואי של המבקש התקבלה בהסכמת המוסד, ולא שונתה בהמשך.

 

דיון והכרעה

  1. — סוף עמוד  13 —

    בהתאם להסכמת הצדדים בדיון לפנינו, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, וזאת כאמורבתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991.

  2. לגופו של עניין, לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים כפי שאלו הובאו בפנינו בכתב ובעל פה, ועיינו בגלגוליו השונים של התיק בבית הדין האזורי בכלל החומר שבתיק, מצאנו כי דין הערעור להתקבל. להלן נבהיר את טעמינו.
  3. במסגרת בקשת רשות הערעור מתעוררת מחלוקת עובדתית באשר למספר השיניים שהמבקש איבד כתוצאה מהתאונה, ומחלוקת משפטית ביחס לפרשנות של פריט ליקוי 74 לתוספת לתקנות, לפיה חושב שיעור הנכות של המבקש בגין הליקוי בשיניו. תחילה נבחן את טענות הצדדים באשר למחלוקת העובדתית ולאחריה נדרש למחלוקת המשפטית.

 

המחלוקת העובדתית

  1. פסק הדין המחזיר הראשון אשר ניתן לאחר הגשת ערעור על ההחלטה הנ"ל, נתן תוקף להסכמת הצדדים והוא נקודת המוצא לדיוננו. במסגרת ההסכמות ביניהם, ביקשו הצדדים מהוועדה לחשב את דרגת הנכות בהתאם להלכת מרגוליס, וזאת על יסוד הקביעות שנקבעו על ידי הוועדה מיום 10.8.2014, לפיהן:

"א. פיו של המערער מחוסר שיניים, קרי מצבו הנוכחי תואם נכות בשיעור של 20%.

ב. כתוצאה מהתאונה נעקרו 16 שיניים, קרי: עובר לתאונה היו בפיו של המערער 16 שיניים."

  1. אין מחלוקת כי מצבו של המבקש כיום תואם את הקביעה הראשונה לפיה "פיו של המבקש מחוסר שיניים". כיום, טוען המוסד נגד הקביעה השנייה, לפיה "כתוצאה מהתאונה נעקרו 16 שיניים, קרי: עובר לתאונה היו בפיו של המערער 16 שיניים". במסגרת זו אף מבקש המוסד כי נורה על גילוי מסמכים וכיוצ"ב בקשות. לא ניתן לקבל קו טיעון זה. משני טעמים: ראשית, הליך זה אינו המקום לבקשה לגילוי מסמכים. ככל שהוועדה סברה כי נדרשים לה מסמכים היא רשאית לבקשם, וכך אכן עשתה. ככל שצד סבור כי חסרים מסמכים הוא רשאי לבקשם מהוועדה. ככל שמי מהצדדים סבור כי הוועדה קיבלה החלטה מבלי שכלל המסמכים הנדרשים עמדו לפניה וכי הדבר עולה כדי שגיאה משפטית, הוא רשאי היה לטעון זאת במסגרת הערעור לבית הדין האזורי. אך אין לקבל מצב בו במסגרת בקשת רשות ערעור מועלית לראשונה בידי מי מהצדדים, במקרה זה המוסד – טענה חדשה בקשר למסמכים. שנית, קדמה לפסק הדין המחזיר הראשון

    — סוף עמוד  14 —

    הסכמה דיונית. לא בנקל יתאפשר לצד להשתחרר מהסכמות שכאלה[6]. לא זו אף, הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין. אין לקבל כי כיום כעבור למעלה מ- 8 שנים, לאחר מספר גלגולים, נחזור לבראשית, לעיסוק ברובד העובדתי. בהקשר זה נדגיש כי טיעונו של המוסד מתמקד למעשה במספר השיניים שאבדו כתוצאה מהתאונה (16 או 4 או כל מספר אחר). אך אין בנמצא בסיס לטענה נגד ההסכמה לפיה עובר לתאונה היו בפיו של המבקש 16 שיניים, וכפי שנראה בהמשך, עובדה זו היא המשפיעה באופן ישיר  על שיעור הנכות.

  2. נוסיף כי לא נעלם מעינינו כי בפסק הדין המחזיר השני נפתח לכאורה הפתח לסטייה של הוועדה מההסכמות העובדתיות. אלא שסטייה זו הותנתה בהצגת נימוק לכך. יתר על כן, בפסק הדין המחזיר השלישי הובהר כי האפשרות להציג נימוק אין משמעה כי "כדי לקבוע שהועדה רשאית לשנות מקביעותיה העובדתיות". כך או כך, הוועדה לא שינתה מקביעתה לפיה כתוצאה מהתאונה אבדו 16 שיניים, ובכל מקרה כלל לא שללה את הקביעה העובדתית לפיה עובר לתאונה היו בפיו של המבקש 16 שיניים בלבד.
  3. לאור האמור, נבחן את המחלוקת המשפטית בשים לב למסד העובדתי לו הסכימו הצדדים בפסק הדין המחזיר הראשון לפיו עובר לתאונה היו בפיו של 16 שיניים בלבד (מחצית מ- 32 השיניים המצויים בפיו של בוגר) וכי יתרת השיניים – 16 במספר, אבדו כתוצאה מהתאונה. כך שלאחר אובדן זה,  אבדו כל השיניים בפיו של המבקש באופן התואם דרגת נכות של 20% (בהנתן כי קיימת אפשרות להתקין תותבת קבועה).
  4. עתה נפנה לאופן חישוב הנכות לאור המצב העובדתית הנ"ל.

 

המחלוקת המשפטית

  1. פריט ליקוי 74 לתוספת לתקנות, שעניינו "שיניים", קבע במועד הרלוונטי כך[7]:

"(1)    אבדן שיניים ללא אפשרות להתקין תותבת:

(א) כל השיניים                                                                     40%

(ב)  כל השיניים של הלסת העליונה                                    20%

(ג)  כל השיניים של הלסת התחתונה                                  20%

(ד)  אבדן שן בודדת –                                                            0.5%

"שן" – שן טבעית שיש לה כותרת שלמה או חלקית לרבות שן סתומה או שן מכוסה בכתר, או שן בנויה על שורש.

— סוף עמוד  15 —

(ה)
         באבדן מספר שיניים – אחוזי הנכות ייקבעו ע"י צירוף אריטמטי של אחוזי הנכות לפי סעיף קטן (1)(ד).      

(ו)  באבדן שן מלאכותית, לרבות שן בגשר או בתותבת חלקית שנאבדה ביחד עם שן או שיניים טבעיות, אחוזי הנכות ייקבעו לפי מחצית הנכות המגיעים לשן טבעית.

(ז)  אבדן תותבת שלימה או חלקית, או חלק של השיניים המלאכותיות שבה, או נזק לגשר קבוע ללא אבדן שיניים טבעיות, אינו מזכה אחוזי נכות.

(ח) באבדן שיניים אם [כך במקור – א.א.] אפשרות התקנה תותבת, אחוזי הנכות ייקבעו לפי מחצית הנכות המגיעה בהתאם לסעיף קטן (1)(א, ב, ג, ד)."

כלומר, בהתאם להוראת פריט הליקוי:

אם מדובר באובדן שן בודדת – שיעור הנכות שיקבע הוא 0.5% בגין כל שן, אלא אם כן מדובר בשן אשר קיימת לגביה אפשרות להתקנת תותבת, אז שיעור הנכות יעמוד על מחצית משיעור הנכות הנקבע בגין שן בודדת, כלומר 0.25%.

אם מדובר באובדן של מספר שיניים – שיעור הנכות שייקבע הוא צירוף אריטמטי של הנכויות שנקבעו בגין כל שן.

לעומת זאת, אם מדובר באובדן כל השיניים בפה או באחת הלסתות – שיעור הנכות שיקבע הוא 40% או 20% ללסת, לפי העניין. אלא אם כן, קיימת אפשרות להתקנת תותבת אז שיעור הנכות יעמוד על מחצית משיעור הנכות בגין אובדן כל השיניים, קרי 20% או 10% ללסת, לפי העניין.

  1. בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף בפסק הדין המחזיר הראשון, מצבו של המבקש תואם נכות בשיעור של 20%. לאור ההסכמות העובדתיות ובהנתן הלכת מרגוליס קביעת הנכות בגין התאונה היא עניין פשוט. שכן מצבו לפני התאונה תאם נכות בשיעור של 4% (0.25% X  16 שאבדו עובר לתאונה), ומכאן שהנכות בגין התאונה (אובדן 16 שיניים נוספות שהביאו לכך שהמבקש נותר ללא שיניים) היא 16% (=4 – 20).
  2. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור עלתה מצד המבקש הטענה כי גם אם היה נקבע כי עובר לתאונה היו בפי המבקש כל השיניים, היה מקום לקבוע את אותו אחוז נכות. בטענה זו נסמך המבקש על ההלכה שנפסקה ברע"א פלוני ובעניין דהאן. לאור המצב העובדתי, אין צורך להידרש לטענה זו. אך בשים לב לטיעון הנרחב פטור בלא כלום אי אפשר אם כי בנסיבות כאמור הדברים הם על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות.
  3. ברע"א פלוני ובעניין דהאן נדון מקרה שבו בשל פגיעה בשירות הצבאי ובשל פגיעה בעבודה, בהתאמה, נפגע אדם בעינו האחת. לפי הוראות פריט ליקוי 52 לתוספת לתקנות שדן בנכות בגין "ליקוי בכושר בראייה" הנכות בגין העין הפגועה נקבעת

    — סוף עמוד  16 —

    בשים לב למצבה של העין השניה. לפי הנפסק, כאשר חלה החמרה בעין השנייה שלא כתוצאה מהשירות הצבאי או מהפגיעה בעבודה יש לשוב ולבחון את הנכות בגין העין הפגועה גם אם לא חל במצבה של זו האחרונה כל שינוי. ביסוד הנפסק שם עמד העיקרון לפיו הנכות בגין פגיעה חושית צריכה להיקבע לפי הוראות התקנות בשים לב למצבו של האיבר הזוגי האחר הרלוונטי לאותו חוש.

לשלמות התמונה יצוין כי ברע"א פלוני נזכר באותו בהקשר גם פריט ליקוי 22 שעניינו הכליות, שבאחד מפריטי המשנה שלו קובע את מצב הנכות בהתחשב במצבה של הכליה האחרת. אכן, עיון בתוספת לתקנות מעלה כי במקרים שונים שיעור הנכות בגין פגיעה באיבר אחד מושפע ממצבו של האיבר הזוגי. למשל, פריט ליקוי 24 – שכולל גם נכות בגין אובדן אשך; פריט ליקוי 25 – שכולל גם נכות בגין כריתת שחלה. לעומת זאת, במקרים אחרים שיעור הנכות בגין פגיעה באיבר אחד אינו מושפע ממצבו של האיבר המקביל לו. למשל, במקרה של אובדן יד או חלק ממנה (פריט ליקוי 40). הנכות בגין היד הפגועה האחת אינה תלויה במצב היד האחרת. כך למשל הנכות בגין קטיעה של אצבע בידיים (פריט ליקוי 43). הנכות אינה מושפעת ממצבן של יתר האצבעות.

  1. בשונה מההוראות הנוגעות לליקוי בכושר הראייה או לליקוי בכושר השמיעה (פריט ליקוי 72), או אף ביחס לכליות, אשכים ושחלות – אין בפריט ליקוי 74 שעניינו אובדן שיניים הוראה הקובעת כי הנכות בגין אובדן שיניים מושפעת מהשאלה מה מצב יתר השיניים. נהפוך הוא. פריט משנה (ה)   קובע כי "באבדן מספר שיניים – אחוזי הנכות ייקבעו ע"י צירוף אריטמטי של אחוזי הנכות לפי סעיף קטן (1)(ד)". דהיינו, כאשר אובדות שיניים כתוצאה מהתאונה – כל עוד לא אבדו כל השיניים, שיעור הנכות הוא "צירוף אריטמטי" של הנכויות של כל שן בודדת.
  2. כפועל יוצא מהאמור, לו המצב העובדתי היה הפוך מזה שלפנינו, דהיינו, כי עובר לתאונה היו בפי המבקש 32 שיניים, ובעקבות התאונה אבדו 16 שיניים כך שהיו נותרות בפיו 16 שיניים שגם הן אבדו אך שלא כתוצאה מהתאונה – הנכות שהיתה נקבעת בשל אובדן השיניים היתה של 4% בלבד (0.25% X  16 שאבדו בשל התאונה).
  3. טרם נעבור לעניינו הפרטני של המבקש נציין כי יישום פריט הליקוי עשוי לעורר קושי במקרים מסוימים בהם קיים פער בין אחוזי הנכות הנגזרים מהוראת פריט הליקוי לבין ההשפעה התפקודית של הנכות. ניטול לדוגמה מקרה בו מבוטח א' איבד בתאונה את כל שיניו באחת הלסתות (16 שיניים בסה"כ), ואילו מבוטח ב'

    — סוף עמוד  17 —

    איבד בתאונה 15 שיניים באותה הלסת כך שהוא נותר עם שן בודדת בלסת. הגם שמבחינה תפקודית דומה כי אין הבדל משמעותית בין השניים, יישום פריט הליקוי מוביל לכך שלמבוטח א' יקבעו 10% נכות, בעוד למבוטח ב' ייקבעו 3.75% בלבד. שוני זה מעורר תהיה לגבי האופן שבו נקבע כי במקרה של אובדן של מספר שיניים מתבצע תחשיב אריתמטי בלבד, ללא תלות במספר השיניים הנותרות. נראה שטוב ייעשה מתקין התקנות אם יתן דעתו להסדר המעוגן בפריט ליקוי 74 לתקנות, באופן ממצה ומפורט ובשים לב למורכבות שצוינה לעיל.

מן הכלל אל הפרט

  1. עסקינן בוועדה בהרכב חדש אשר התכנסה מכוח פסק הדין מחזיר השלישי. לפי ההלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה על פי פסק דין מחזיר, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו[8]. בהתאם מוגבלת הביקורת השיפוטית על החלטת הוועדה  לשאלה היחידה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין המחזיר[9].
  2. בעניינו, פסק הדין המחזיר השלישי הורה לוועדה "לשקול שוב את עמדתה לאור פסקי הדין המחזירים מיום 26.10.15 ומיום 16.11.17 שיעמדו בפניה במלואם. ככל שהועדה תגיע למסקנה שאין מקום לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 26.10.15, שכן העובדות שקבעה בהחלטה קודמת אינן נכונות – תנמק מדוע היא סבורה שיש בסיס להחלטה לשנות את ההחלטה הקודמת, במיוחד לנוכח העובדה שהמסמכים שעמדו בפניה בהחלטתה האחרונה, הם אותם המסמכים שעמדו בפניה גם במועד קבלת החלטתה הקודמת (מיום 10.8.14). למען הסר ספק – אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע שהועדה רשאית לשנות מקביעותיה העובדתיות הקודמות ו/או לחרוג מהוראות פסק הדין המחזיר."
  3. כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק, הוועדה התבקשה להתייחס לשאלת ניכוי מצב קודם, כלומר "לחשב מחדש את שיעור הנכות שנקבע בגין אובדן השיניים בהתאם להלכת מרגוליס, היינו תערוך מבחן "עובר ושב" באופן של חישוב נכותו הכוללת בגין אובדן השיניים, ותפחית את הנכות בגין המצב הקודם…" הוועדה מושא הבקשה, בדומה לקודמותיה, לא ערכה ניכוי מצב קודם. אלא הצביעה על

    — סוף עמוד  18 —

    גורמים אחרים –"מצב שארית המשנה הוא רעוע עם ניידות והזנחה דנטלית", שהביאו לעקירת שיניו של המבקש, כקשר סיבתי חלקי ולא כניכוי מצב קודם.

  4. בכך, הוועדה סטתה מהוראות פסק הדין המחזיר, אשר הורה לה לדון בשאלת המצב הקודם. לאור האמור לעיל, בנסיבות המתוארות ונוכח התכנסויותיה הרבות של הוועדה בעניינו של המבקש, לרבות התכנסות וועדה בהרכב חדש, תוך שהוועדות לא מבצעות את הוראות פסקי הדין המחזירים, מצאנו כי לא יהיה זה ראוי להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה פעם נוספת, וכי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם רשאי בית הדין לקבוע את נכות המבקש[10].
  5. סוף דבר – הערעור מתקבל. נכותו של המבקש בגין פריט ליקוי 74(1)(א)(ח) לתוספת לתקנות היא 16%. נכות זו תשוקלל עם נכויותיו האחרות של המבקש (10% בגין טנטון ו- 5% בגין ליקוי שמיעה) לפי החלטת הוועדה.
  6. המוסד ישלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
תאונות עבודה

התיק נוהל על ידי עורך הדין בועז דרנס.

תובע אשר עבד כמציל בחוף שרתון והגיע למשרדנו לצורך החמרת מצב בתאונת עבודה.

המבוטח קיבל קצבה של 800 ₪ לחודש בלבד.

באותה התקופה עבד בשתי עבודות והקצבה חושבה רק לפי העבודה השולית במסגרתה נפגע.

משרדנו פנה לביטוח לאומי והעלנו ללקוח את הקצבה החודשית כמעט לסכום של 3,800 ש"ל לחודש.

מעבר לכך, ביטוח לאומי שילם לו בנוסף גם שנה רטרו בלבד כפי שמקובל.

הגשנו תביעה לביה"ד ובניגוד לתיקים דומים, מלל השתכנע לשלם לו עוד כמעט 8 שנים רטרואקטיבי החל ממועד התאונה.

 

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
כללי

התיק נוהל ע"י עורכת הדין דנית מזור

מקרה בו עובד בתחנת הכוח במפעלי ים המלח נחשף לחומרים שונים במשך שנים במסגרת עבודתו וכתוצאה מכך נגמרה פגיעה בריאותיו והוא סובל ממחלת האסתמה. בית הדין הכיר בכך כפגיעה בעבודה בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר מריו סקולוסקי בניגוד לעמדתו של הנתבע אשר סבר כי אין לקבל חוות דעתו.

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
נכות כללית

התיק נוהל ע"י עורך הדין איתי הרמלך

בית הדין הארצי או בקשת רשות הערעור והבהיר כי הלכת מוהרה עומדת בתוקפה, בניגוד לפסק דינו של בית הדין האזורי.

וכי נקודת המוצא של הנכות הרפואית מבטאת דרגה אובייקטיבית של דרגת אי הכושר.

כמו כן הובהר כי סטיה ממנה (מעלה או מטה) טעונה הנמקה תוך התייחסות להשפעת הנכויות בנפרד או במצטבר ולהשפעתה הנתונים האישיים.

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il

קרא עוד
צור קשר
צוות המשרד
משרדינו הינו אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל ופעילים בו למעלה מ- 50 עורכי דין בתחומי הנזיקין, הביטוח הלאומי, תאונות העבודה ועוד.
גלעד מרקמן
שותף מייסד, עורך דין
ליאור טומשין
שותף מייסד, עורך דין
בועז דרנס
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
אופיר צוברי
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
עמוס כהן
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
מיכאל לנג
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
גיל גאנוניאן
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
דוד שוורצבאום
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
בנימין פרלמן
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
גיא רינטוביץ
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
רותם עידן
שותפה, מנהלת מחלקה, עורכת דין
טל אלבוים
שותף, עורך דין
חן לוי
שותפה, עורכת דין
שילת דהן
שותפה, עורכת דין
תומר דור
שותף, עורך דין
אופיר ויצמן
שותף, עורך דין
דנית קימרון שוורץ
שותפה, עורכת דין
מאור מורגנשטרן
שותף, עורך דין
מלכיאל חדד
שותף, עורך דין
דנית מזור
שותפה, עורכת דין
נדב מרסיאנו
שותף, מנהל מחלקה, עורך דין
גל קורן
שותפה, עורכת דין
בר אליעזר
שותפה, מנהלת מחלקה, עורכת דין
נופר אהרון
שותפה, עורכת דין
אלישר פיינגרש
שותף, עורך דין
דוד אילוז
שותף, עורך דין
אייל יקר
עורך דין
מוטי טומשין
עורך דין
כלנית זיו
עורכת דין
דן בן שבת
עורך דין
רן וייס
עורך דין
רותם ברק
עורכת דין
הדס בן דוד
עורכת דין
אסף דרכלר
עורך דין
ליאור כובשי
עורך דין
ליאור סולמי
עורך דין
איתי הרמלך
עורך דין
יעל טומשין
עורכת דין
רוית קלחמן לוינסקי
עורכת דין
יהונתן אבדר
עורך דין
תום פרבר
עורכת דין
מקסים בן חמו
עורך דין
אור בנימיני
עורך דין
אורי שמריז
עורך דין
יוסי אבבה
עורך דין
שני כפיר
עורכת דין
גרי ברזובסקי
עורך דין
נתנאל כפיר
עורך דין
משה אבוטבול
עורך דין
עידן ביסמוט
עורך דין
אלמוג מרדכי
עורך דין
בראל מועלם
עורך דין
מור קורן
עורך דין
ינון קורן
עורך דין
עומרי ברזילי
עורך דין
ליאור סדן
עורך דין
מלאני קמני
עורכת דין
עמאר דבור
עורך דין
שושנה מלסה
עורכת דין
לילך מטבייב
עורכת דין
רימון מרג'ייה
עורך דין
פלג טולדנו
עורכת דין
ירין פועה
עורך דין
אליה בן ישי נוימן
עורכת דין
דניאל אהרון
עורכת דין
ניב ניסנבאום
עורך דין
בר דרזי
עורך דין
מור ארביב
עורכת דין
הראל אייזנברג
עורך דין
דין חדאד
עורך דין
שירן ברוך
עורכת דין
רעות מזרחי
עורכת דין
מעיין יוחאי
עורכת דין
ליאב ריבק
עורך דין
גיא מלכאי
עורך דין
לורן בן אפרים
עורכת דין
יפעת גוז
עורכת דין
אברהם קטש
עורך דין
קורל שרביט
עורכת דין
ניצן טויבי
עורך דין
עומר כהן
עורך דין
עורכת דין
רועי אגם
עורך דין
שי מזרחי
עורכת דין
שרון דפן
עורך דין
דביר סונינו
עורך דין
רעות קפלון מגנזי
עורכת דין
רועי צורף
עורך דין
אוקסנה פז
עורכת דין
נדב לסרי
עורך דין
עמליה נוטקביץ
יפעת קופל
עורכת דין
ולרי זייץ
עורך דין
ספיר אהרוני
עורכת דין
אורון גורן
עורך דין
ירדן גולן
עורך דין
מור סולימני
עורכת דין
פנו אלינו לקבלת
ייעוץ אישי ללא התחייבות

השדות המסומנים בכוכבית הינם שדות חובה

שם מלא הינו חובה
טלפון הינו חובה
שדה זה הינו חובה
לחיצה על "שלח" מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות של החברה.
פרטייך נשלחו בהצלחה!
אנו נחזור אלייך בהקדם
יצירת קשר ודרכי הגעה למשרד

כמשרד מוביל בייצוג לקוחות פרטיים, מרקמן טומשין ושות' מעניקים שירותים ללקוחות בכל רחבי הארץ, בפריסה ארצית של סניפים:

למימוש זכויותיך בעזרת אחד
ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל

השדות המסומנים בכוכבית הינם שדות חובה

שם מלא הינו חובה
טלפון הינו חובה
שדה זה הינו חובה
פרטייך נשלחו בהצלחה!
אנו נחזור אלייך בהקדם