פסוריאזיס והשירות הצבאי

הכרה במחלת פסוריאזיס כנכות עקב שירות

פריצת מחלה בעקבות אירוע דחק

פסוריאזיס היא מחלה בעלת רקע גנטי, אך מקובל כיום כי גורמי דחק נפשי או טראומה במהלך השירות הצבאי עשויים להוציא את המחלה מהכוח אל הפועל. גם אם לאדם יש נטייה גנטית למחלה- הדבר אינו סותר את האפשרות להכרה במחלה כנגרמת מהשירות, אם התפרצה בעקבות אירוע חריג או תקופה קשה במסגרת השירות.

התנאים להכרה במחלה

על מנת שהתביעה תוכר, יש להוכיח שני רכיבים:
מועד פרוץ המחלה -התפרצות המחלה במהלך השירות.
קשר לשירות – אירוע או תקופה של לחץ חריג אשר גרמה לפריצת המחלה.
גם כאשר מתקיים קשר, קצין התגמולים עשוי לקבוע אם מדובר ב"גרימה" מלאה – או "החמרה" בלבד. ההבדל בין שתי הקביעות משמעותי ביותר מבחינת היקף הפיצוי והזכויות הניתנות.

מה ההבדל בין גרימה להחמרה?

גרימה: כל הנכות מוכרת כנגרמת מהשירות- והזכויות ניתנות בהתאם למלוא אחוזי הנכות.
החמרה: רק חלק מהנכות מוכרת- לדוגמה, 50% בלבד, בהתאם לשיעור ההחמרה שנקבע.
נכה עם נכות של 20% שהוכרה במלואה, יקבל קצבה חודשית, טיפולים רפואיים, מימון שיקום ועוד. נכה שהוכרה לו רק החמרה של מחצית, ייחשב כנכה 10% בלבד – ללא קצבה, ללא טיפולים וללא זכויות נלוות.

טעויות נפוצות של קצין התגמולים

לעיתים קרובות, ההכרה ניתנת כהחמרה בלבד, על בסיס חוות דעת רפואית שטוענת כי המחלה גנטית. אך בתי המשפט כבר פסקו מספר פעמים כי קביעה זו מוטעית: רקע גנטי אינו סותר את הקשר בין השירות לפרוץ המחלה, ויש להכיר בקשר של גרימה כאשר יש אירוע משמעותי שקדמה לפרוץ המחלה.

מה עושים אם ההחלטה כבר התקבלה?

גם אם התקבלה החלטה שגויה בעבר, ניתן לפעול לתיקונה. סעיף 35 לחוק הנכים מאפשר להגיש בקשה לעיון מחדש, גם שנים אחרי שההחלטה ניתנה. רבים זכו בשינוי ההכרה וקיבלו את מלוא הזכויות לאחר הגשת ערעור או בקשה חוזרת.

לקריאה נוספת בנושא "פסוריאזיס" באתר "כל זכות" לחץ כאן 

נשמח לענות ולסייע- השאירו פרטים באתר או חייגו 8332*