הוכר קשר סיבתי בין הפגיעה ברגליים לבין אופי עבודתו של רופא מרדים

1. בתיק זה מתבררת תביעת התובע, רופא מרדים, להכיר במחלת דליות, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. עדות התובעת נשמעה בפני כב' השופטת שגית דרוקר. ביום 6/7/22 ניתנה על ידה החלטה בדבר תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי.

3. התיק הועבר לטיפולי על פי החלטה מיום 25/10/22.

4. בית הדין מינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' חיים ענר.

            להלן העובדות שהועברו למומחה:

                                א.        התובע, יליד 1961, עובד כרופא מרדים החל משנת 1995 ועד היום.

                                 ב.         התובע עמד עמידה סטטית תוך תזוזה בממוצע במשך 3 שעות ביום עד שנת 2015. משנת 2015 עבד התובע בתפקיד ניהולי בביה"ח השרון בנוסף לעבודתו כרופא מרדים ועמד עמידה סטטית תוך תזוזה 3 שעות ביום. בנוסף, התובע עמד עמידה סטטית תוך תזוזה 5 שעות פעם בשבוע במדיקל סנטר.

                                 ג.        

— סוף עמוד  1 —

התובע עמד במהלך עבודתו עמידה סטטית, תוך הליכה קצרה (מחדר לחדר, ממטופל למטופל ובמהלך הניתוח הוא נע מצד לצד של המיטה).

להלן השאלות שהועברו למומחה:

                                א.        מהו הליקוי של התובע?

                                 ב.         האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

                                 ג.         ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

                                 ד.         ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

5. ביום 8/1/23 התקבלה לתיק חוות דעת המומחה.

המומחה ניתח את החומר הרפואי שהועבר לעיונו וכן את אופי העבודה של התובע. לסיום ענה תשובות לשאלות שהופנו אליו:

הקשר בין עבודתו של התובע ומחלת הורידים:

בבדיקת הקשר בין מחלת הורידים של התובע ובין תנאי עבודתו מצטיירים הנתונים הבאים:

1. התובע סובל מדליות ושינויי עימדון ורידי בעור, כתוצאה מאי ספיקה דו צדדית של מסתמי ורידים עמוקים וורידים שטחיים בשתי הרגליים.
2. במשך 20 שנות עבודתו בסורוקה עמד התובע עמידה סטאטית משך כ- 50% מיום העבודה. בעבודתו בבית החולים השרון הוא עובד בעמידה סטטית משך כ- 40% מיום עבודתו ועוד כ- 50% עמידה דינאמית.

בעשרים השנים הראשונות לעבודתו, עבד התובע בעמידה משך 50% לפחות מיום העבודה. כלומר תנאי עבודתו בתקופה זו מתאימים להגדרת עבודה בעמידה ממושכת.

מלבד העמידה הממושכת, לא ידועים לנו גורמי סיכון נוספים לאי ספיקה ורידית אצל התובע. יתכן שקיימת אצלו נטייה מולדת על רקע גנטי, אלם גם במקרה כזה, הלחץ ההידרו סטטי הגבוה בורידים במשך שנות עבודתו

— סוף עמוד  2 —

בעמידה ממושכת, גרם לנזק כרוני למסתמים ולדפנות ורידי הרגלים, ונזקי עימדון לעור.

בתשובה לשאלות בית המשפט

א.        התובע סובל מדליות ושינויי עימדון בעור כתוצאה מאי ספיקה דו צדדים ממושכת של מסתמי ורידים עמוקים ושטחיים בשתי רגליו.

ב.         התובע עובד שנים רבות בתנאי עמידה ממושכת, הידועים כגורם סיכון להתפתחות אי ספיקה של המסתמים בורידי הרגלים. לא ידועים לנו גורמי סיכון נוספים לאי ספקיה ורידית. ניתן לפיכך לקבוע בסבירות של מעל 50% שתנאי עבודתו גרמו או החמירו את מצב הורידים.

ג.         הנזקים שנגרמו עקב העמידה הממושכת, נגרמו במנגנון של חשיפה חוזרת לסטאזיס ורידי כתוצאה מאי הפעלה חוזרת וממושכת של שרירי השוקיים. במנגנון זה, כמו במנגנון של מיקרוטראומה מדובר בנזק מצטבר כתוצאה מחשיפה חוזרת למצב הגורם לנזק. ניתן להגדיר זאת כ"מיקרוטראומה ורידית".

ד.         בדרך כלל אין אפשרות מתמטית לחשב באחוזים את השפעת העבודה על מחלת הורידים, אולם במקרה זה ניתן להיעזר בעבודה של TUCHSEN  וחב' מ 2005 (3). בעבודה זו נסקרו כ 9000 עובדים בדנמרק משך 12 שנים, כשתנאי הסף להגדרת עבודתם כעבודה בעמידה ממושכת היה עמידה או הליכה משך 75% משעות העבודה. משך 12 שנות המעקב הופיעו דליות ורידים ב- 22% מהעובדים הנסקרים (22.5% בגברים ו- 22.6% בנשים). תנאי עבודתו של התובע שעבד שנים רבות בעמידה סטטית ודינמית משך 90% – 80 משעות עבודתו, מתאימים לתנאי הסף של 75% של העבודה. ניתן לקבוע לפי זה שהשפעת תנאי עבודתו של התובע על מחלתו עולה על 20%.

6. הנתבע ביקש להעביר למומחה שאלות הבהרה.

            הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12/2/23.

7. הנתבע עמד על הגשת סיכומים ולפיכך הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. הצדדים הגישו סיכומים.

            לאחר עיון בכל החומר שבתיק ובטענות הצדדים להלן פסק הדין.

8. למומחה הרפואי הועברו עובדות כמפורט לעיל, וכן הועבר לעיונו חומר רפואי הכולל גם דו"ח של כמות הניתוחים שביצע התובע בשנת 2019 במדיקל סנטר, ואישור מעסיק על עבודתו של התובע בבית חולים סורוקה בשנים 1995 עד 2015 וכמות הניתוחים שביצע שם בשנים 1996 עד 2015.

            המומחה פרופ' ענר ניתח את המסמכים שהועברו לעיונו ועל יסוד המסמכים, וכן העובדות שנקבעו בהחלטת המינוי, קבע את הקביעות הרפואיות. אלה העובדות עליהן התבסס המומחה:

— סוף עמוד  3 —

א.        בעת העבודה בסורוקה, בשנים 1995 עד 2015, התובע עבד 4 שעות בעמידה ממושכת בחדרי הניתוח ועוד עמד בתורנויות.

ב.         בעת העבודה בבי"ח השרון משנת 2015 ועד היום, התובע עבד 5 ימים בשבוע כאשר בכל יום עמד 3 שעות ללא תזוזה ופעם בשבוע, במדיקל סנטר, עמד 5 שעות ללא תזוזה.

9. על יסוד עובדות אלה והחומר הרפואי שהועבר לעיונו, קבע המומחה כי תנאי העבודה של התובע לאורך השנים, מתאימים להגדרה של עבודה בעמידה ממושכת, אשר מהווה גורם משמעותי ללקות במחלת הדליות.

            עוד קבע המומחה כי לא נמצאים אצל התובע גורמי סיכון אחרים לאי ספיקה ורידית וכי אף אם יתכן וקיימת נטיה מולדת על רקע גנטי, הרי שהעבודה בעמידה ממושכת לאורך שנים, גרמה לנזק כרוני למסתמים ולדפנות ורידי הרגליים  וכן נזקי עמדון לעור.

            לפיכך קבע המומחה כי מתקיימים התנאים להכרה בפגיעה כמיקרוטראומה, לרבות מידת השעה של מעל 50% לכך שתנאי העבודה גרמו למחלה, וכן כי ניתן לקבוע בשעור של למעלה מ 20% כי תנאי העבודה גרמו למחלה.

10. בסיכומי הנתבע נטען כי המומחה קבע את הקביעות הרפואיות, בהתבסס על עובדות שונות מאלה שנקבעו בהחלטת המינוי. עיון בחוות דעת המומחה ובהחלטת כב' השופטת דרוקר בדבר התשתית העובדתית, מעלה כי אין מדובר בסטיה מהעובדות שנקבעו, ובודאי שלא בסטיה משמעותית. בהחלטת המינוי נקבע כי התובע עומד על הרגליים בעמידה סטטית או בהתהלכות מועטה, 3 שעות ביום לאורך השנים, ובשנים האחרונות במשך יום אחד עומד 5 שעות על הרגליים. אף אם המומחה סטה במעט מהעובדות הנ"ל, הרי שעשה כן על פי המסמכים שהובאו לעיונו בהחלטת המינוי וממילא אין מדובר בסטיה משמעותית מהעובדות שהועברו אליו, המצדיקה את פסילת חוות הדעת. אציין כי הנתבע לא מחה על העברת המידע מבתי החולים בדבר כמות הניתוחים, למומחה מטעם בית הדין, ולפיכך אין כל מניעה כי המומחה יעיין במסמכים ועל פיהם יתן את חוות דעתו הרפואית.
11. לאור חוות דעת המומחה, ובהעדר סיבה שלא לקבלה, התביעה מתקבלת.

5129371            הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

למידע נוסף אודות שירותי המשרד הרלוונטיים לנושא הכתבה לחצו כאן: עו"ד לתאונות עבודה, עו"ד לנזקי גוף.

אנו במשרד מרקמן טומשין ושות' – עומדים לשירותכם תמיד.

כדי להתייעץ איתנו ללא עלות וללא התחייבות ניתן:  להשאיר הודעה באתר או לחייג ל 8332* או לפנות במייל: mail@mt-law.co.il